הבלוג של אורי הייטנר

פרק לד הוא נבואת נחמה מקסימה, על מלכות ישראל המתחדשת, אחרי שיבת ציון, כחברת מופת. ולמה מלכות ישראל השניה תהיה טובה מהראשונה? כדי לרפא, יש לדעת במה לקינו. טוען הנביא: במנהיגות. האופן שבו הונהג עם ישראל, גרם לאסון החורבן והגלות. הלקח יילמד, ועם ישראל יונהג בדרך אחרת, הפוכה. נבואת יחזקאל בפרק לד, היא בית הספר למנהיגות יהודית. בית ספר ובו שני שיעורים: שיעור על דרך השלילה – במה לקינו, ועל החיוב – מה האלטרנטיבה.

לקינו בהנהגה נהנתנית, מושחתת, הדואגת לאינטרסים הפרטיים שלה ולא לטובת העם. ההנהגה משולה לרועים, שתחת דאגה לצאנם – דואגים לעצמם על חשבון צאנם. "אֶת הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ", מזכיר הנביא לרועים = למנהיגים, "וְאֶת הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ. הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ, הַצֹּאן לֹא תִרְעוּ. אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם, וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם, וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם, וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם, וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם, וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ". לא זו בלבד שההנהגה המושחתת דאגה לעצמה – היא לא ביצעה את תפקידה המרכזי: לדאוג לחלשים בחברה, למנוע פערים, לחזק את הנחשלים, להגן על הנדכאים.

כאשר אין הנהגה, התוצאה היא התפוררות החברה וגלות. "יִשְׁגּוּ צֹאנִי בְּכָל הֶהָרִים, וְעַל כָּל גִּבְעָה רָמָה, וְעַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ נָפֹצוּ צֹאנִי, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ".

כפי שהציונות בימינו לא הסתפקה בעצם השיבה לארץ ישראל, אלא כל הוגיה, מנהיגיה ומגשימיה חתרו ליצור כאן חברת מופת, כך גם הנביא יחזקאל בנבואתו. שיבת ציון היא הזדמנות לבניה מחדש של החברה, מאפס, על יסודות אחרים. חברת מופת, מחייבת מנהיגות מופת. הנביא מבהיר מהו מופת של מנהיגות: בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם, וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם. שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב, וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה, אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל. אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי, וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. אֶת הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ, וְאֶת הַנִּדַּחַת אָשִׁיב, וְלַנִּשְׁבֶּרֶת אֶחֱבֹשׁ, וְאֶת הַחוֹלָה אֲחַזֵּק, וְאֶת הַשְּׁמֵנָה וְאֶת הַחֲזָקָה אַשְׁמִיד, אֶרְעֶנָּה בְמִשְׁפָּט". מבחנה של ההנהגה היא יצירת צדק חברתי, מדינת רווחה, הדואגת לחלשים ואינה מאפשרת את דחיקתם אל שולי החברה או אל מחוץ לה.

תפקידה של ההנהגה אינו מסתכם בעזרה לחלשים, אלא ביצירת צדק חברתי. על ההנהגה להתערב בחברה, ולא לאפשר לחזקים, בשם השוק החופשי, כביכול, לנכס את כל משאבי הלאום לעצמם, רק כיוון שהם חזקים, על חשבון שאר העם, שיסתפקו בשאריות הפגומות. "הִנְנִי שֹׁפֵט בֵּין שֶׂה לָשֶׂה, לָאֵילִים וְלָעַתּוּדִים. הַמְעַט מִכֶּם הַמִּרְעֶה הַטּוֹב תִּרְעוּ, וְיֶתֶר מִרְעֵיכֶם תִּרְמְסוּ בְּרַגְלֵיכֶם?! וּמִשְׁקַע מַיִם תִּשְׁתּוּ, וְאֵת הַנּוֹתָרִים בְּרַגְלֵיכֶם תִּרְפֹּשׂוּן?! וְצֹאנִי מִרְמַס רַגְלֵיכֶם תִּרְעֶינָה, וּמִרְפַּשׂ רַגְלֵיכֶם תִּשְׁתֶּינָה?! לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה אֲלֵיהֶם. הִנְנִי אָנִי, וְשָׁפַטְתִּי בֵּין שֶׂה בִרְיָה וּבֵין שֶׂה רָזָה. יַעַן בְּצַד וּבְכָתֵף תֶּהְדֹּפוּ, וּבְקַרְנֵיכֶם תְּנַגְּחוּ כָּל הַנַּחְלוֹת, עַד אֲשֶׁר הֲפִיצוֹתֶם אוֹתָנָה אֶל הַחוּצָה; וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי, וְלֹא-תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז, וְשָׁפַטְתִּי בֵּין שֶׂה לָשֶׂה".

הנביא דורש צדק חברתי!

 * 929