הבלוג של אורי הייטנר

חלק ניכר מן האסיפה על הצעת צוות כלכלת המזון נסוב סביב השאלה, האם משמעות ההצעה היא הפרטה.

"הפרטה" זו מילה. הוויכוח על אודותיה היה סמנטי, טרמינולוגי. כאילו "הפרטה" היא הגדרה לדבר שלילי, ומה שצריך להוכיח הוא שמשמעות ההצעה היא הפרטה או שאין משמעותה הפרטה, וכשנדע זאת, נדע אם זו הצעה טובה או רעה.

אני מציע לא להתווכח על הטרמינולוגיה אלא על התוכן. לא לשאול האם זו הפרטה, אלא האם ההצעה מקדמת ומחזקת את הקהילה, את השותפות, את חדר האוכל. ביצענו בעבר הפרטות בתחום המזון, שחיזקו את הקהילה, את השותפות ואת חדר האוכל. הפרטנו את מגוון המוצרים החופשיים שחברים לקחו מחדר האוכל – מוצרי חלב, ירקות, ביצים, פעם בשבוע חלוקה של פירות, חמאה וגבנ"צ, מוצרים חופשיים בכל בו. אני הצעתי פעמים אחדות הצעה שנדחתה – להפריט את לקיחת המזון הביתה, כלומר שענף המזון ימכור לחברים החפצים בכך ארוחות לבתיהם, כפי שהונהג בחורף שעבר בנושא החמין.

ההצעה שהוצגה בפני האסיפה – ודאי שאינה הפרטת ענף המזון, אך יש בה מרכיבים של הפרטה. אלא שאין הם המשך של אותן הפרטות שציינתי, אלא במהותם הם הפוכים לגמרי למגמה של אותן הפרטות.

אותן הפרטות נועדו לחזק את מקומו ומעמדו של חדר האוכל באורטל. המסר שלהן היה, שאין זה מתפקידו של הקיבוץ לספק לחבר אוכל הביתה. לשם כך יש לו תקציב, והוא מוזמן להשתמש בו לקניית אוכל בכלבו או מחוץ לאורטל.

אולם לקיבוץ יש עניין לחזק את חדר האוכל, שהנו הלב הפועם של הקהילה הקיבוצית, ולכן הוא מציע לחברים את חדר האוכל כמסעדה בסבסוד של 100%. חדר האוכל אינו קיים כדי לספק מזון, אלא הוא מספק מזון כדי למשוך את החברים לבוא אליו, לשבת יחד, להיפגש, להעמיק את ההיכרות, להכיר את הנקלטים ולהכיר להם את הוותיקים; מאז ומתמיד היה חדר האוכל מקדש המעט של אורטל. ולכן, בניגוד להפרטת המוצרים שנועדו לביתו של החבר, כל סממן של הפרטה בחדר האוכל עצמו, פוגע במגמה של חיזוק חדר האוכל, ולכן אני רואה אותו בשלילה.

****

נשאלת השאלה – אז מה הפתרון לחברים שאינם אוכלים בחדר האוכל? הרי זה הנושא שלשמו קם הצוות.

תשובתי היא, שלאותם חברים אורטל מספקת פתרון מצוין – חדר האוכל. חדר האוכל הוא אופציה, ומכאן ואילך, כל חבר בוחר האם ועד כמה הוא מממש אותה. כמו בבדיחה העתיקה: ירצו – יאכלו. לא ירצו – לא יאכלו.

גם אני לא מרבה לעלות לחדר האוכל בימות החול. לעתים אני מחוץ לאורטל, לעתים אני כותב בביתי ואיני רוצה לעצור להפסקה ארוכה דווקא בשעת הארוחה, לעתים אנו רוצים לאכול ארוחה משפחתית בבית. בכל המקרים הללו – אורטל הכינה בעבורי ארוחה בחדר האוכל. אני בחרתי לא לעלות, ואין כל סיבה שאורטל תפצה אותי. בדיוק לשם כך, יש לי תקציב אישי. העיקרון הוא הבחירה.

לכן, אני מתנגד לשתי החלופות שהצוות הציע וגם להצעה שעלתה באסיפה, לתת פתרון נקודתי אישי למעט החברים שכלל אינם עולים לחדר האוכל. כאמור, אורטל מציעה להם פתרון, ויש לכבד את בחירתם האחרת. לכבד, אך לא לממן.

****

יש לנו חדר אוכל מצוין. הוא הולך ומשתפר כל העת. ותמיד יש לשפר אותו עוד ועוד, כדי לספק את החוויה החברתית והגסטרונומית הראויה לחברים וכדי לעודד את עלייתם אליו. ראינו זאת בעליה התלולה במספר האוכלים בארוחות המשודרגות "שלישי בהפתעה".

אפשר להוסיף לתקציב ענף המזון את עלות ההצעות, ובכך לשדרג עוד יותר את חדר האוכל כאבן שואבת לחברים נוספים. 

* מידף - עלון קיבוץ אורטל