בת הדייג / מרים אביגל
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 8.11.16
לפני כשבועיים הלכה לעולמה הזמרת מרים אביגל, בגיל 80. בחמישים השנים
האחרונות היא לא הייתה פעילה ומוכרת, אולם היא הייתה אחת הכוכבות הבולטות בשנות
החמישים, וזאת בעיקר בזכות שני להיטי ענק שלה, שעד היום הם נשמעים ברדיו
ופופולריים מאוד בערבי שירה בציבור – "בדרך לתבור" ו"בת
הדייג".
מרים אביגל נולדה בת"א כמרים לאון ב-1936. היא למדה בפנימיה, ושם
גילה אותה המלחין עמנואל זמיר, שהגיע למקום כדי לערוך אודישנים לקבלה ללהקה. הוא
הקים להקה, "בני תמין" שהופיעה ברחבי הארץ. היא הייתה הזמרת הבולטת
בלהקה.
זמיר היה הפטרון של אביגל. הוא יצר את הקשר בינה לבין אחד הזמרים
המובילים של התקופה, שמשון בר-נוי. השניים הקליטו יחד שני שירים שהיו מהלהיטים
הגדולים של אותן שנים: "מים מים" ו"הבו לנו יין". הוא אף חיבר
אותה ל"חבורת האש" של סולימן הגדול, אביהם של חופני ויזהר כהן, חבורת
לוחמים מתש"ח שערכו חפלות וקומזיצים של שירה אל תוך הלילה סביב המדורה.
באחד ממפגשי החבורה הכירה מרים את בנימין אביגל, והם היו לזוג
והתחתנו. בנימין, המוכר כבנג'ו, חיבר את מילות שני להיטיה הגדולים, שיצאו כתקליטון
ב-1959. את "בת הדייג" הלחינה מרים בעצמה, ואת "בדרך לתבור"
הלחין שלמה וויספיש, חברם. בנימין עצמו השתתף בהקלטת השירים, בקולות רקע.
שני השירים הצליחו מאוד, זכו להשמעות רבות ברדיו והפכו את מרים לזמרת
מפורסמת ומצליחה. היא הקליטה תקליטים של שירי ילדים ושירי חגים. אולם זמן קצר לאחר
מכן הפסיקה את הקריירה כזמרת מקצוענית. לצד עבודתה הפקידותית, המשיכה לשיר
במועדוני זמר וקומזיצים.
אני הכרתי את "בת הדייג" כילד. כבר אז הוא היה שיר ישן.
מאוד מאוד אהבתי אותו, אבל במשך שנים רבות לא שמעתי אותו, והוא די נשכח ממני. אולם
בשנות ה-90, דורון נשר פתח עם השיר, מידי שבוע, את תכניתו "ציפורי לילה"
בגל"צ. באותם ימים, שבהם שירתתי כדובר ועד יישובי הגולן, כמעט חייתי ברכב, ולעתים
קרובות בשעות הלילה המאוחרות ביליתי על הכביש. התרגשתי מאוד כששמעתי אותו לראשונה
במסגרת זאת, אחרי שנים רבות כל כך. ומאז, בכל שבוע ממש חיכיתי לתכנית, כדי לשמוע
את השיר.
השיר נכתב לכבוד הולדתה של עלומית, בתם של מרים ובנימין.
זהו שיר יפה ומרגש מאוד. הוא מספר על ילדה קטנה, שאביה הוא דייג היוצא
בלילות לעבודתו ביום, והיא מצפה לו, חרדה לשלומו, בחוף. הציפיה שלה מלווה
בסולידריות עם כל בני הדייגים באשר הם שם, שכמוה עומדים על החוף, נושאים עיניהם אל
הים, ונושאים תפילה לשלום אביהם: אלי, נצור מצולות האינסוף, ושמור נתיבות
בימים".
הִשִּׁיק הַדַּיָּג סִירָתוֹ אֶל
הַמַּיִם
לְעֵבֶר הַיָּם הֶעָמֹק.
יַלְדָּה קְטַנְטַנָּה
אֲפֹרַת-הָעֵינַיִם
נָשְׂאָה תְּפִלָּתָהּ לְרָחוֹק.
אֵלִי, נְצוֹר מְצֻלּוֹת הָאֵינְסוֹף
וּשְׁמוֹר נְתִיבוֹת בַּיַמִּים,
כָּמוֹנִי עוֹמְדִים יְלָדִים עַל
הַחוֹף
וְהֵמָּה בְּנֵי דַּיָּגִים.
רָחַק הַדַּיָּג, נֶעֱלַם אֶל הָאֹפֶק
וְרוּחַ נָשְׁבָה בְּהֶמְיָה.
אֵי-שָׁם עַל הַחוֹף עָמְדָה הִיא,
בָּאֹפֶק
יַלְדַּת דַּיָּגִים הוֹמִיָּה.
אֵלִי, נְצוֹר מְצֻלּוֹת
הָאֵינְסוֹף...
חָתַר הַדַּיָּג אֶל הַחוֹף, אֶל
הַסֶּלַע,
מִגַּל אֱלֵי גַּל בִּמְשׁוֹטָיו.
יַלְדַּת דַּיָּגִים מִי יִדְמֶה, מִי
יִשְׁוֶה לָהּ,
לַיָּם לָחֲשָׁה, אֶל גַּלָּיו.
אֵלִי, נְצוֹר מְצֻלּוֹת הָאֵינְסוֹף...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
