הבלוג של אורי הייטנר

פרק מג הוא הפרק הרביעי שבו מתאר הנביא את סיור ההתגלות המודרך שהיה לו על הר הבית בירושלים, כדי לראות בה את בית המקדש שיבנה בו, לעתיד לבוא. בעוד הפרקים הקודמים וגם חלק ניכר מן הפרק הנוכחי, מתארים את הארכיטקטורה הפיסית של הבית, בפרק זה מופיע גם התוכן הרוחני. את הסיור של יחזקאל מדריך מלאך, אולם בפרק זה נגלה לעיני הנביא כבוד ה'.

מהו בדיוק כבוד ה' ואיך נראה הכבוד? לא ברור. אך בעבור הנביא, הייתה זו בוודאות התגלות של כבוד ה' – מראה שהוא ידע לפרשו.

הִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים, וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים, וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ.  וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי, כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּבֹאִי לְשַׁחֵת אֶת הָעִיר, וּמַרְאוֹת כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶל נְהַר כְּבָר, וָאֶפֹּל אֶל פָּנָי. וּכְבוֹד יְהוָה בָּא אֶל הַבָּיִת דֶּרֶךְ שַׁעַר, אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִים. וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ, וַתְּבִאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִי, וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד יְהוָה הַבָּיִת. וָאֶשְׁמַע מִדַּבֵּר אֵלַי מֵהַבָּיִת, וְאִישׁ הָיָה עֹמֵד אֶצְלִי. וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן אָדָם! אֶת מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי, הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם בִּזְנוּתָם וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם בָּמוֹתָם.

חשיבות ההתגלות הזאת והצגתה בידי הנביא לעמו, גדולה ביותר. העם היה בשפל המדרגה, אחרי החורבן והגלות. על פי תפיסתו, יחד עמו גלתה השכינה. השכינה גלתה בארץ ישראל, בירושלים, מהר הבית. והנה, בא הנביא – אותו נביא שהיטיב לתאר את החורבן והגלות ומבשר את בשורת הגאולה ושיבת ציון. והוא מספר למאזינים לו, שהשכינה חזרה לירושלים והיא מצפה לשובו של עם ישראל אליה.

****

האם השכינה חזרה לארץ ישראל גם בשיבת ציון הציונית, השיבה אל הבית השלישי?

בוויכוח בין הרצל לאחד העם, דגל אחד העם בכך שארץ ישראל תהווה מרכז רוחני תרבותי שתשרה מרוחה על עם ישראל כולו, שרובו יישאר בגולה.

ברור שאחד העם טעה. הציונות הייתה חייבת להתבסס בראש ובראשונה על הממד הפיזי – של בניין הארץ, הקמת מדינה, הגנה על המדינה, קיומו של משק מפותח וכד'. אולם הוא צדק בדרישתו לכך שארץ ישראל תהווה מרכז רוחני של העם היהודי. אלא שהמרכז יכול להתקיים רק במדינת ישראל העצמאית, הריבונית, הארצית.

המדינה היא המסגרת הלאומית והיא המענה הביטחוני והייצוג המדיני, אך היא חייבת להיות גם מרכז רוחני. יש להרכיב את היסוד האחד העמי על התשתית ההרצליינית של המדינה העצמאית.

זו השכינה, אלא שאף היא תוצר של מעשה אנושי, יהודי. מדינת ישראל התבססה וכעת אחת המשימות החשובות היא לבנות בה את הקומה השניה, הקומה הרוחנית תרבותית. בכך היא תוכל להיות גם אבן שואבת לצעירים יהודיים מהגולה.

התשתית הרוחנית היא ההתחדשות היהודית – העמקה בכל רבדי היצירה היהודית לדורותיה, לגווניה ולזרמיה ויצירת יהדות ישראלית עדכנית, המתאימה לנו ולדורות הבאים.

* 929