הבלוג של אורי הייטנר

החקלאות היא פרנסה – פרנסת החקלאים, המתיישבים, עובדי האדמה.

החקלאות היא מרכיב משמעותי בכלכלת המדינה, בביטחון המזון שלה (מרכיב חיוני בביטחונה) וביחסי החוץ שלה, בזכות היותה מעצמה של חקלאות מתקדמת וחדשנית.

החקלאות היא מרכיב משמעותי בשמירת קרקעות הלאום והבטחת היותן קרקעות העם היהודי, והמדינה היהודית לדורות.

האחיזה בקרקע, הכאת השורשים בקרקע, יישוב הארץ, יישוב הסְפָר, עיצוב גבולותיה של מדינת ישראל, הם יסודות הציונות מראשיתה ועד ימינו. כן, גם היום, כמעט שבעים שנה לאחר הקמת המדינה, לא תם המאבק על הארץ, המאבק על כל דונם של אדמת ארץ ישראל.

התובנות הללו הן הבסיס הראוי להתמודדותה של מדינת ישראל עם הפשיעה החקלאית.

הפשיעה החקלאית היא פגיעה בפרנסתם, בקניינם ונחלתם של החקלאים – מדינת ישראל מחויבת לאזרחיה, לשלומם, לביטחונם ולשלמות רכושם, ולכן היא מחויבת לספק להם את ההגנה הדרושה.

הפשיעה החקלאית היא פגיעה בתרומה של החקלאות לכלכלת ישראל, לביטחון המדינה וליחסי החוץ שלה, וחובתה של המדינה להילחם בה, כדי להגן על כלכלתה, ביטחונה ויחסי החוץ שלה ולמגר את הפגיעה בהם.

הפשיעה החקלאית היא פגיעה מודעת בהגשמת הציונות, מתוך רצון לקעקע את הקשר בין העם היהודי למולדתו, בין היהודי לאדמתו. על מדינת ישראל כמדינה יהודית, כמדינה שהוקמה בידי הציונות כדי להגשים את החזון הציוני, להבטיח את המשך הציונות באמצעות הגנה על מגשימיה ועל מפעל חייהם הציוני.

הפשיעה החקלאית היא שילוב של פשיעה פלילית ופשיעה לאומנית טרוריסטית. די בהיותה פשיעה פלילית נגד אזרחים ישראליים, כדי שהמדינה תהיה מחויבת להילחם בה ולהגן על אזרחיה. קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כאשר זו גם פשיעה לאומנית, טרור נגד מדינת ישראל ואזרחיה.

למרבה הצער והחרפה, מדינת ישראל כשלה במלחמתה בפשיעה החקלאית, כשל מתמשך לאורך שנים. חקלאי ישראל, כבר שנים רבות, חשים מופקרים לפשיעה החקלאית, וכתוצאה מכך, הפשיעה מרימה ראש בחוצפה ותעוזה הולכות וגוברות.

לפני תשע שנים קם ארגון המתנדבים "השומר החדש", הפועל להגנה על החקלאים ועל אדמות המדינה. קיומו של ארגון זה הוא בשורה נפלאה לחברה הישראלית, והוא בושה גדולה. העובדה שעשרות שנים לאחר קום המדינה יש צורך להקים מחדש את ארגון "השומר", כבימי השלטון הטורקי, בשל כישלון המדינה, היא עובדה מבישה.

יוזמתו של השר ארדן לספק נשק ברישיון לכל חקלאי כדי שיוכל להגן על עצמו, היא ביטוי לחולשה ולכישלון. זו מעין הפרטה של הביטחון – השירות הבסיסי שמדינה מחויבת לספק לאזרחיה, ושהינו ההצדקה הבסיסית של רעיון הריבונות.

מצער ומביש שהגענו לכך, אך כל עוד המדינה אינה יכולה לספק את הביטחון באמצעות שירותיה, היא מחויבת לספק לחקלאים כלים להגנה עצמית – הגנה על חייהם, על נחלתם ועל רכושם.

מי שמתנגד ליוזמתו של השר, ואינו מציע פתרון מעשי ומיידי לבעיה, לוקה בדמגוגיה. 

* "ישראל היום"