בחזון שיבת ציון של יחזקאל, המנהיג העליון של עם ישראל אינו מוגדר
כמלך, אלא כנשיא. נשיא הוא האיש הנישא מעם. מהי שיטת הממשל? האם זו מונרכיה? האם
הוא מקדים את זמנו ומציע סוג של רפובליקה? לא ברור.
אולם לפחות על פי פרק זה, הנשיא נהנה מסמכויות שבעבר היו ברשות,
באחריות הכהן הגדול - סמכויות פולחניות, של ניהול הפולחן בבית המקדש בחגים.
כיוון שפרקי נבואת שיבת ציון של יחזקאל מתמקדים בבית המקדש, כך גם
הפרק העוסק בתפקיד הנשיא – הוא עוסק בתפקידו הפולחני.
אולם בטרם יציג את התפקיד, מקדים יחזקאל ומתאר מה יבטיח את כשירותו של
הנשיא לכהונתו ולמשימתו בקודש.
הנשיא חייב להיות חף משחיתות, ולהנהיג את עמו בדרך צדק חברתי ויושר
(להבדיל ממלכי ישראל בעבר).
"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: רַב לָכֶם,
נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל! חָמָס וָשֹׁד הָסִירוּ, וּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲשׂוּ,
הָרִימוּ גְרֻשֹׁתֵיכֶם מֵעַל עַמִּי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. מֹאזְנֵי צֶדֶק
וְאֵיפַת צֶדֶק וּבַת צֶדֶק יְהִי לָכֶם".
זה תנאי הכרחי לכשירותו להנהיג את עם
ישראל. מי שאינו עומד באלה, אין טעם לדבר אתו על תפקידיו כנשיא, לא כל שכן על
תפקידיו הדתיים. קודם כל משפט, צדקה וצדק.
* 929