שר האוצר לוי אשכול הופתע לקבל מכתב
בלתי שגרתי, מראש הממשלה דוד בן גוריון, בזו הלשון:
לשר האוצר,
חתמתי היום על הצהרת העובד(ת) לצורך
קביעת ניכויי המס.
בהצהרה, בסעיף 4, נאמר: שֵׁם
בעלי/אשתי. לדעתי יש להגיד אישי/אשתי. במלה בעל יש משמעות של אדנות ועבודה זרה,
שאינה הולמת כבוד האישה, השווה לגמרי בזכויותיה לאיש. תעשו כדברי הושע הנביא: "וְהָיָה
בַיּוֹם הַהוּא, נְאֻם יְהוָה, תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד
בַּעְלִי" (הושע ב' 18).
בכבוד רב,
ד. בן גוריון.
עצם העובדה שראש הממשלה מטריח עצמו לנושא זה, מעוררת השראה. השנה
הייתה 1953, ומעמד האישה היה רחוק ממעמדה היום. וגם היום טקסט כזה הוא כמעט
מהפכני. אך אין זה טקסט בן 63 שנים, אלא בן כ-2,750 שנה. הוא נכתב בעידן פטריאכלי,
שבו האישה לא הייתה אלא רכושו של האיש, ובעלותו עליה היה כבעלות על חפץ או בעל
חיים, פשוטו כמשמעו.
יתר על כן. הרקע של הדברים הוא אחד ממקרי ההחפצה הקשים ביותר במקרא –
האינסטרומנטליזציה של גומר בת דבליים, שנישאה לנביא הושע כאשת זנונים, על מנת לדגמן
ולשקף לעם ישראל את יחסיו הבוגדניים לאלוהים.
ודווקא על רקע זה בולט התיקון – בטקסט פמיניסטי מהפכני, שהקדים את
זמנו באלפי שנים, והעביר מסר חשוב לדורנו.
באותה סיטואציה מבורכת של תיקון, שבה ירדו גשמים לרוויה ולברכה, שבה
קללת הבן יזרעאל תהפוך לברכת השפע ליזרעאל, וקללת לא רוחמה תהפוך לרחמי האל על עמו
– עמה יבוא גם התיקון, של יחסים שוויוניים בין האיש והאישה.
ומן הראוי שהגבר, המברך בעת הנחת התפילין בבוקר, בלשון הנביא הושע:
"וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם,
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ
לִי בֶּאֱמוּנָה, וְיָדַעַתְּ אֶת יְהוָה", יזכור גם את "תִּקְרְאִי
אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי". לא רק במובן המילולי, אלא במובן
המהותי. רק זוגיות המבוססת על מערכת יחסים כזאת, היא אירוסין בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
