אדם לאדם / מירי אלוני
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 29.11.16
בכנס אילת לעיתונות שנערך לפני שבועיים, הוענק לרשת ג' פרס על פרוייקט
מצטיין, בעבור המיזם "לשיר אִתה".
במלאת עשור לפטירתה של שושנה דמארי, כלת פרס ישראל לזמר עברי ומי
שזכתה כבר בגיל צעיר לתואר "מלכת הזמר העברי", יזמה רשת ג', בשיתוף עם ynet אוסף הצדעה של אמני ישראל
לזכרה ולמורשתה המוסיקלית.
טובי האמנים הקליטו גרסאות כיסוי לשיריה. יש בהם שהקפידו לדבוק בעיבוד
המקורי, יש שהתרחקו מרחק רב מן המקור ואף שילבו משירה עם מוסיקת ראפ, והרוב בחרו
להימצא במקומות שונים על קו הרצף הזה.
בסך הכל כולל המיזם מספר מרשים של 37 שירים. לא את כל השירים כבר
שמעתי, אולם שמעתי את רובם, והתוצאה בהחלט מרשימה ומכובדת. בין הזמרים כמה מן
הוותיקים ביותר, לצד זמרים חדשים ופחות מוכרים, ואפילו אחדים שאני מודה בבושה שעד
היום לא סיפרו לי שהם בכלל נולדו.
אזכיר אחדים מן השירים והמבצעים:
שיר הדגל של שושנה דמארי, המזוהה עמה יותר מכל, לאורך עשרות שנים, הוא
"כלניות". שיר זה זכה לשני ביצועים; האחד של יצחק קלפטר ומאיר בן מיכאל,
והשני - של "העבריים".
מיקי גבריאלוב שר את "לילה לילה". דורי בן זאב התפרע בגרסה
מגניבה של "אני מצפת" (שהיא הרבה יותר דורי בן זאב משושנה דמארי). ג'וֹזי
כץ שרה את "עלה נישא ברוח". דניאל סלמון ודינה עדני שרו את הדואט של
בועז שרעבי ושושנה דמארי – שיר הנושא של המיזם, "לשיר אִתה". רבקה זוהר
ולירון לב שרו את "רכב אש". נתן דטנר – את "הקרב האחרון".
דפנה ארמוני את "צריך לצלצל פעמיים". עינת שרוף – "לאור הזיכרונות".
אלי גורנשטיין – "האמיני יום יבוא".
מכל השירים ששמעתי, אהבתי במיוחד שיר ששמר על רוח המקור, מפי זמרת
גדולה, דיווה בפני עצמה. השיר הוא "אדם לאדם" והזמרת היא מירי אלוני.
העיבוד הוא של דוד זבה.
בפסטיבל הזמר והפזמון במוצאי יום העצמאות תשלב, 1972, הופיעה שושנה
דמארי עם השיר הזה, וזכתה במקום הרביעי. את השיר כתבה תלמה אליגון רוז והלחין יעקב
הולנדר. זהו שיר של תקווה לשלום, ברוח אחרית הימים. כעבור שנה וחצי פרצה מלחמת יום
הכיפורים. עם פרוץ המלחמה הגיעה שושנה דמארי לאולפן התכנית "מפגש אמנים"
ששודרה מידי ערב בכל ימי המלחמה, בערוץ היחיד של הטלוויזיה. שושנה דמארי שרה במפגש
את "אדם לאדם", שקיבל משמעות אקטואלית מאוד, וריגשה מאוד את הצופים
באולפן ובבית.
השיר משוחח עם מקורות ישראל השונים. הוא נפתח ברמז לסיפור על חוני
המעגל שפגש בזקן שנטע עץ חרוב, וכששאלו למה הוא נוטע עץ שיטען פירותיו עוד שנים
רבות, הוא השיב, שכשם שהוא נהנה מהנטיעות שנטעו אבותיו, כך הוא נוטע עצים שבניו ייהנו
מהם. הסיפור הזה, העוסק באחריות רב דורית, באכפתיות של אדם לעתיד, במורשת העוברת
מאב לבן, הוא סיפור משמעותי מאוד בתרבות היהודית. בראשית השיר כותבת המשוררת על
חרוב צנוע שסבהּ נטע בהסתר. בעוד שנים הוא ייתן פרי. אולם מתן הפרי אינו מובן
מאליו; הוא מותנה בכך שירפדוהו אהבה.
איזו אהבה? "יאהב אדם לאדם". כלומר לא רק אהבה אישית של
פלוני לאהובתו או לילדיו, כי אם אהבת האדם באשר הוא אדם. עם רמז ל"אדם לאדם
זאב". לא, אומרת אליגון, "יאהב אדם לאדם". איך תבוא האהבה הזו לידי
ביטוי? בהגשמת חזון אחרית הימים: "וכיתתו חרבותם לאתים, חניתותיהם למזמרות,
לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה". ואז, ובזכות זה – יבוא עוד יום
ובנו מפריו יטעם.
הבית השני מתאר את התוצאה של התגשמות החזון – אותו חרוב שלח צמרת,
כולה תפארת, ואין כמותו לאהבה. ופרותיו מתקו מצוף, ועם הקיץ - נשקו שמים לענפיו
באהבה.
אולם המשוררת אינה מתארת רק את האוטופיה של השלום, אלא גם את מציאות
המלחמה. הארץ ידעה גם חרב, הייתה לטרף. במצב הזה, העץ גלמוד עלי גבעות, ורק עז
נוגחת בו ורוח חורף מבכה.
אולם לאחר הבית המדכא הזה, שוב אופטימיות – כפי שסבה נטע לה, היא תיטע
לדורות הבאים עצים זקופי צמרת לתפארת ולגאווה. והעצים הללו יבטאו את התגשמות חזון
אחרית הימים, של "והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה": שחוק ילדים אז ישמע / כיום אביב הוא / הרים יטיפו / פירות ומתק אהבה.
הביצוע המקורי של שושנה דמארי נפלא, וכך גם הביצוע המחודש של מירי
אלוני.
סבי נטע לו בהסתר
חרוב צנוע
שעם הרוח
הרכין ראשו בענווה.
בעוד שנים, אולי יותר
ייתן הוא פרי
אם ישמר הוא
אם ירפדוהו אהבה.
יאהב אדם לאדם
וכתתו חרבותם
לא ילמדו מלחמה
לא ילמדו עוד מלחמה
יבוא עוד יום
ובנו מפריו
יטעם.
עברו שנים, אותו חרוב
שלח צמרת
כולה תפארת
ואין כמותו לגאווה.
ופירותיו מתקו מצוף
ועם הקיץ
נשקו שמים
לענפיו באהבה.
יאהב אדם לאדם...
ידעה הארץ גם דמעות
ידעה היא חרב
היתה לטרף
נשמעה בה קול דממה דקה.
גלמוד העץ עלי גבעות
רק עז גונחת
בו מנגחת
ורוח חורף מבכה.
יאהב אדם לאדם...
אטע עצים גבוהי קומה
זקופי צמרת
רבי תפארת
שאין כמותם לגאווה.
שחוק ילדים אז ישמע
כיום אביב הוא
הרים יטיפו
פרות ומתק אהבה.
יאהב אדם לאדם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
