הבלוג של אורי הייטנר

פרסום הביוגרפיה שכתב פרופ' זאב דרורי על דן שומרון, "דן שומרון – מנהיגות שקטה", החזיר לתודעה הציבורית את דמותו של שומרון, דרך כתבות בכלי התקשורת, ובהן כתבתו  של אבנר רון ב"הזמן הירוק".

אחותו של דן אמרה בכתבה "שאילו שאלו את דני 'מה עשית בחיים'? היה ודאי עונה 'חייל בצבא' ". ולכן, בצדק רב, עיקר הנאמר והנכתב עליו עוסק בשירותו הממושך בצה"ל, תרומתו כלוחם ומפקד במלחמות ישראל, קבלת הצל"ש במלחמת ששת הימים, הפיקוד על מבצע אנטבה, הקמת המפח"ש והפסגה – שירותו כרמטכ"ל צה"ל.

אני הכרתי אותו דווקא כאזרח, לאחר שחרורו. היה זה בהצטרפותו לתנועת "הדרך השלישית", שבה הייתי פעיל, עם הפיכתה למפלגה. "הדרך השלישית" הייתה תנועה שקמה מתוך המאבק נגד הנסיגה מהגולן בשנות ה-90. היא הציעה דרך שלישית בין תפיסת ארץ ישראל השלמה לבין ההקצנה לכיוון היוני במפלגת העבודה, ברוח עקרונות הזרם הניצי במפלגת העבודה. דן שומרון האמין בדרכה של "הדרך השלישית" והצטרף אליה, ורצה לעמוד בראשה.

לצערי הרב, גם במפלגה צעירה ואידיאליסטית, התחרות האישית לעתים מקלקלת את השורה. במאבק על הבכורה, בין דן שומרון וקהלני, נוצר מצב שבו לא היה מקום לשניהם, ומשקהלני נבחר לעמוד בראש דן פרש, וחבל.

בזכות היכרותי האישית עמו באותה תקופה, הזמנתי אותו ביולי 1996, במלאת עשרים שנה למבצע אנטבה, להרצאה באורטל. בתשובה לשאלתי, הוא שלל בכל תוקף את האפשרות שנשלם לו על ההרצאה, גם לא החזר נסיעה. סיכמנו שהוא ילון בצימר באורטל.

היה לי ברור שהצימר הוא על חשבוננו. כשהגיע והבין זאת, הוא כמעט נפגע. הוא בשום אופן לא הסכים לקבל מאתנו צימר, ושילם את מלוא המחיר. כשהגשתי לו אחרי ההרצאה בקבוק יין, הוא חייך בביישנות כאומר: "טוב, לא אעליב אותך".

רבות סופר ועוד יסופר על דן שומרון הלוחם והמפקד. אנקדוטה זו מאירה על דן שומרון האדם, שהיה מופת של יושר וענווה. בכתבתו של רון צוטט דרורי באירוע ההשקה של הספר: "ראיינתי אנשים וכולם חזרו ואמרו דבר אחד: דן היה מענטש".

דומני שסיפור זה מאושש את ההגדרה.

* "הזמן הירוק"