עמוס ממשיך להשמיע ביקורת חברתית חריפה ביותר על החברה הישראלית,
החברה בממלכת ישראל; וממשיך לתאר אוליגרכיה, ממשל של טייקונים, המנצל את המון העם,
מתעלל בו, עושק אותו וחי חיי מותרות מנקרי עיניים, על חשבון האביון והדל.
את נשות החברה הגבוהה הוא מכנה "פָּרוֹת הַבָּשָׁן", דימוי לפרות הכבדות הגדולות בבשן, בזכות השפע המצוי להן.
גבירות אצולת ההון והשלטון בשומרון, נהנות אף הן משפע, מדושנות עונג, אולם זהו שפע
שנוצר בגזל ובשחיתות: "הָעֹשְׁקוֹת
דַּלִּים, הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים". מִפְּרִי העושק של
החלשים בחברה, הן חיות חיי מותרות ונהנתנות, זוֹלְלוּת וְהוֹלְלוּת, ללא בושה: "הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה".
הנביא פונה אליהן ישירות, ומבהיר להן שהחגיגה עומדת להיגמר – סופן קרב.
בדומה לנביאים אחרים, כישעיהו, ירמיהו ומיכה, גם עמוס מביע את סלידתו
מפולחן דתי המכסה על שחיתות מוסרית. הוא לועג להם: "בֹּאוּ בֵית אֵל וּפִשְׁעוּ, הַגִּלְגָּל
הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ, וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם' לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים
מַעְשְׂרֹתֵיכֶם". מה טעם הפולחן בבית אל ובגלגל, אם הוא
נעשה בידי פושעים. איזה צורך יש לאלוהים בזבחים ובמעשרות, הבאים מידי מושחתים?
מה אפשר לעשות כדי לבער את החברה החולה מנגעיה? מה אלוהים לא עשה.
ודבר לא עזר. עמוס מזכיר את העונשים הרבים והקשים שבהם נענש ישראל, כולל אסונות
טבע, רעב ותבוסות במלחמות, ודבר לא עזר. וְלֹא
שַׁבְתֶּם עָדַי, נְאֻם יְהוָה. ודוק – התשובה אינה
הפולחן – הרי את הפולחן הם מקיימים, הם באים לבית אל ולגלגל, הם מביאים את הזבחים
והמעשרות. אז מדוע עליהם לחזור בתשובה? חזרה בתשובה היא הפסקת הגזל, העושק, העוול
החברתי והשחיתות. כל עוד אלה נמשכים "לֹא
שַׁבְתֶּם עָדַי".
ואם כל העונשים לא עזרו, מה עוד יכול לעזור? עוד עונשים? עונשים יותר
חמורים?
כאן אלוהים מחשב מסלול מחדש ומפתיע: "לָכֵן כֹּה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יִשְׂרָאֵל, עֵקֶב
כִּי זֹאת אֶעֱשֶׂה לָּךְ. הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. כִּי הִנֵּה
יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ, עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה
וְדֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת
שְׁמוֹ".
הנביא קורא לעם ישראל להיכון ליום הגדול, יום המפגש עם ה'. כנראה שאין
זו הפרשנות המקובלת, אולם על פי פירוש הייטנר, אלוהים הבין שהעונשים והחורבנות לא
הועילו, ומבין שהם גם לא יועילו. מה שיועיל, הוא מפגש ישיר, שבו יוצב חזון חדש,
הפכי, לחברה צודקת. העונשים רק מקשים את עורפו של עם ישראל. הדרך הזאת לא תוביל
לשום מקום טוב. מי שרוצה לחולל שינוי אמתי, ואחת היא אם הוא מדריך, מנהיג או אפילו
אלוהים בכבודו ובעצמו, אינו יכול לעשות זאת בכוח, נגד הציבור, אלא רק עם הציבור.
* 929