פרק ג' הוא פרק של הצלחה נבואית מסחררת, חסרת תקדים. מה שישעיהו לא
הצליח ב-65 פרקים, מה שירמיהו לא הצליח ב-52 פרקים, מה שיחזקאל לא הצליח ב-58
פרקים, מה שלא הצליחו הושע, יואל עמוס מיכה ושאר נביאי ישראל, הצליח יונה במהלך של
יום אחד – להביא עם לחזרה שלמה בתשובה, לתיקון מעשיו.
האם הסיבה לכך היא שעם ישראל הוא עם קשה עורף? ראינו שנביאי ישראל
ניבאו גם לעמי האזור, וגם הם לא שעו להם. כנראה יש משהו ביונה שאין אצל שאר
הנביאים. כושר רטורי יוצא דופן? קסם אישי נדיר? יכולת שכנוע חסרת תקדים?
****
בפרק ג אנו מוצאים שני טעמים לכך ספר יונה נקרא כהפטרה למנחה ביום
הכיפורים, בשיאו של יום הצום הקדוש, הגדול והנורא: התשובה והסליחה.
מעניינת התשובה של אנשי נינווה. פגשנו אצל נביאי ישראל את סלידתם ואת
סלידתו של שולחם מפולחן דתי המהווה תחליף להתנהגות מוסרית.
המסר הזה בא לידי ביטוי בנבואות רבות של נביאי ישראל, אך לענייננו
חשובה במיוחד נבואתו של ישעיהו: קְרָא
בְגָרוֹן, אַל תַּחְשֹׂךְ, כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ, וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם
וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם. וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן, וְדַעַת דְּרָכַי
יֶחְפָּצוּן, כְּגוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה, וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב.
יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק, קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן. לָמָּה צַּמְנוּ
וְלֹא רָאִיתָ? עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע? הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ
חֵפֶץ וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ. הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת
בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע. לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם. הֲכָזֶה
יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ? יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ? הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן
רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ? הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה? הֲלוֹא
זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ: פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע! הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה!
וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ! הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב
לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת.
כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. אָז
יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח, וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ
צִדְקֶךָ, כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ.
נבואה זו של ישעיהו בחרו חז"ל כהפטרה ליום הכיפורים. בעיצומו של
הצום, מביאים חז"ל לצמים ולמתענים את דבריו הנביא על פיהם כל הצום הזה חסר
ערך בפני עצמו. האלוהים דורש מאתנו דברים אחרים לגמרי – מעשים; מעשים שישתיתו את
החברה על ערכי הצדק, החירות והערבות ההדדית.
ובהגיע הצמים לתפילת מנחה, הם קוראים בהפטרה את ספר יונה. הם קוראים
על כך שיש ערך לתשובה. הם קוראים שתשובת אמת יכולה להעביר את רוע הגזירה. אולם איך
נראית תשובת אמת? בעבודת קורבנות, בתפילות, בדקדוקי הלכה? תושבי נינווה אמנם ערכו
תענית ציבור, אך לא זה מה שגרם לביטול עונשם. אדרבא, אלוהים ממש לא מתרשם מהצום
ומגינוני האבלות, גם לא מן התפילה והזעקה, אלא מדברים אחרים לגמרי. "וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס
אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם". ומכל הביטויים
החיצוניים, הצום והתפילה, רק המעשים השפיעו וגרמו לביטול העונש: "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ
מִדַּרְכָּם הָרָעָה. וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר
לַעֲשׂוֹת לָהֶם, וְלֹא עָשָׂה".
זה המסר של יום הכיפורים. זה המסר של ספר יונה. זה המסר של חז"ל
שבחרו את ספר יונה, בהמשך לבחירתם בפרק נח של ישעיהו, כפרקי הקריאה בספרי הנביאים
בתפילות יום הכיפורים. המסר הוא שאפשר לחזור בתשובה. המסר הוא שגם גויים יכולים
לחזור בתשובה. אולם חזרה בתשובה היא שינוי במעשי היומיום; היא מעשים מוסריים
וצודקים.
****
המסר השני של יום הכיפורים שבא לידי ביטוי בפרק זה ביונה הוא הסליחה.
אלוהים מעדיף את מידת החסד על מידת הדין, וכאשר הוא נוכח שחזרתם של תושבי נינוה
בתשובה היא אמתית ומלאה, הוא מבטל את העונש.
****
הצלחתו הנבואית של יונה היא חסרת תקדים. הוא לבטח יחזור לביתו שמח וטוב
לב, מאושר בהצלחת שליחותו – להחזיר אומה שלמה בתשובה ובכך למנוע את השמדתה.
על תגובתו המוזרה של יונה נלמד בפרק הבא.
* 929