* החוק לעידוד השחיתות – הצעת
החוק של ח"כ אמסלם, על פיה ייאסר לחקור ראש ממשלה מכהן, היא הצעה לעידוד
השחיתות. משמעותה היא, שמכל אזרחי המדינה, דווקא האיש העומד בראש המדינה, שאמור
להיות דוגמה ומופת, הוא היחיד העומד מעל החוק. משמעות ההצעה היא שעבריין ומושחת
יכול לכהן כראש הממשלה ואפילו לא להיחקר. משמעות ההצעה היא שמשרת ראש הממשלה עלולה
להיות קרנות המזבח לעבריינים.
הצעת החוק חותרת תחת אחד היסודות העיקריים של הדמוקרטיה ושלטון החוק:
השוויון בפני החוק.
החשש מהטרדות שווא של ראש הממשלה אינו מוצדק, כיוון שכפי שנוכחנו רק
לאחרונה, המשטרה מקיימת הליך בדיקה מקדים, וכשאין די ראיות שתצדקנה חקירה, הן
מסתיימות בסגירת התיקים.
ולשיטתו של אמסלם – האם הוא מציע במקביל, שראש ממשלה שלא נחקר בזכות
היותו ראש הממשלה לא יוכל להתמודד על קדנציה נוספת, או שבעיניו ראשות הממשלה היא
קרנות מזבח ללא הגבלת זמן?
על פי הצעת החוק הזאת, הפושע המושחת אהוד אולמרט עוד עלול היה, חלילה,
לכהן עד היום כראש הממשלה.
* למה אין מ"מ - אני
תומך בהצעת החוק על פיה יש לחייב מינוי מ"מ ראש הממשלה. זהו חוק חיוני מאוד
לחיזוק המשילות בישראל. חשוב מאוד שברגעי משבר מנהיגותי בישראל, כמו רצח רבין או
התמוטטותו של שרון, לא יחלו מלחמות ירושה בין השרים, אלא יהיה מ"מ ראש ממשלה,
שבאופן אוטומטי האחריות והסמכויות יעברו אליו והוא יהיה ראש הממשלה בפועל. (פרס
היה אחד משני סגנים של רבין, אך מילא באופן קבוע את מקום ראש הממשלה, והיה מקובל
על הכל כמס' 2 לכל דבר).
אין כל סיבה עניינית המצדיקה את אי מינויו של מ"מ ראש הממשלה. עובדה
זו נובעת משיקולים זרים, המנוגדים לאינטרס הלאומי – אותם שיקולים שבעטים טרם מונה
שר חוץ.
* האור שנשלח ברגעי משבר - "אהבת
את מדינת ישראל. פעמים רבות היית האור שנשלח ברגעי משבר ומתח לראשיה, שריה
ויועציה", ספד הנשיא ריבלין לעו"ד יעקב נאמן, לשעבר שר המשפטים ושר
האוצר. "איש החוכמה והתבונה, איש העצה והתושייה, הפיקחות וההקשבה" הוא
הגדיר אותו.
אחת הסוגיות המשבריות אליהן נשלח נאמן להאיר מאורו, היה משבר הגיור. ב-1997
ראש הממשלה נתניהו מינה את נאמן לעמוד בראש ועדה שתבחן את סוגיית הגיור בישראל –
ועדת נאמן. נאמן, בעצמו יהודי אורתודוכסי, אך אדם האמון על אחדות ישראל, חיפש ומצא
פתרון יצירתי, פתרון של פשרה, שיכבד את כל חלקי היהדות ויתחשב בקווים האדומים של
כל זרם. הוא הציע להקים בית מדרש ממלכתי גדול ללימודי יהדות, שבו יפעלו זה לצד זה
שלושת הזרמים המרכזיים ביהדות, האורתודוכסי, הקונסרבטיבי והרפורמי. כל מתגייר יבחר
את הזרם שבו הוא חפץ, ובו יערוך את הכשרתו. הבחינה הסופית תהיה אורתודוכסית ומוכרת
על שלושת הזרמים.
משמעות ההצעה היצירתית והחכמה הייתה הכרה בכל הזרמים הגדולים ביהדות,
כולל שני הזרמים שהוחרמו עד אז, אך מבטיחה מצב שבו הגיור יהיה אחיד, כך שלא יהיו
יהודים שגיורם לא יוכר בידי חלק ניכר מן העם.
מי שנאלץ לשלם מחיר כבד יותר היו הזרמים הקונסרבטיבי והרפורמי, שלמעשה נאלצו
לוותר על זכותם לגייר על פי תפיסתם במדינת ישראל. אולם מתוך אחריות ומחויבות
לשלמות העם ואחדותו הם קיבלו את הפתרון. לעומת זאת, הרבנות הראשית האורתודוכסית,
שהוויתור שנדרש ממנה היה קטן לאין ערוך, פסלה את ההצעה, מתוך קנאות, שנאה ובורות.
בפועל, למרות שההצעה התקבלה בממשלה, היא לא מומשה באמת. זו בכיה לדורות.
* הלוחם בטרור - ארדואן, המצהיר הצהרות רמות על מלחמת חורמה בטרור, הוא הפטרון של
חמאס.
* ביד הלשון
שנים ארוכות – לקט ציטוטים מן השבועות האחרונים:
שלי יחימוביץ': "אני כבר שנים ארוכות בכנסת". משה נגבי: "ההכפשות
על קורבנותיו של משה קצב נמשכו לאורך שנים ארוכות". עו"ד ציון אמיר: "קצב
ישב שנים ארוכות בכלא". כתב גל"ץ עידן קוולר: "על החשדות החמורים
נגד ח"כ גטאס הוא צפוי לשנות מאסר ארוכות". ח"כ תמר זנדברג: "מה
קרה פתאום שאחרי שנים ארוכות שנאמר על קצב שלא הפנים את מעשהו, פתאום אחרי חודשים
קצרים הוא מפנים?" רונן ברגמן, "ידיעות אחרונות": "מאמץ מודיעיני
שארך חודשים ארוכים". מראיין ב"קול ישראל": "למה נדרשו שעות
ארוכות כל כך לכבות את האש בבתי הזיקוק?" מתוך כתבה בוויינט על הפיגוע
באיסטנבול: "שעות ארוכות של חרדה".
ושאלותיי הן: א. כמה חודשים יש בשנה ארוכה? ב. כמה ימים יש בחודש
ארוך? ג. כמה ימים יש בחודש קצר? ד. כמה דקות יש בשעה ארוכה?
גילוי נאות – גם אני משתמש לעתים בביטויים הללו (בעיקר ב"שעה
ארוכה"), אך זה תמיד משעשע אותי.
* "חדשות בן עזר", "על השבוע"