לפני שבועות אחדים התקשרו אליי מחדשות ערוץ 2. המפיקה ששוחחה אתי ביקשה
שאמצא להם משפחה מהגולן, שתספר כמה קשה בפריפריה, כמה הפריפריה מקופחת ודפוקה, כמה
אנחנו סובלים. "אנחנו בעדכם. אנחנו רוצים לעזור" היא ניסתה לשכנע אותי. היא
אף ניסתה לדובב אותי – תחבורה... חינוך... תעסוקה...
בטרם השיחה הסתיימה, כשבת שיחי העלתה חרס בידה, שכחתי לומר לה שכדאי לה
לשמור את מספר הטלפון שלי, למקרה שהם ירצו משפחות שיסבירו שהגולן הוא המקום הטוב
ביותר לחיות בו.
האמת? בינינו, כשאף אחד לא שומע... כן, יש בעיות בפריפריה. אבל ב-dna שלי טבועה הסתייגות יסודית מהתבכיינות. ומהשיחה
הקצרה היטבתי להבין איך תיראה הסדרה.
לא צפיתי בכל פרקי הסדרה "מאבדים את הצפון", ששודרה בשבוע שעבר
בחדשות ערוץ 2, אך מה שראיתי אושש את חששותיי. אמחיש זאת בדוגמה מן הפרק האחרון.
הפרק האחרון הוקדש לתרבות וחינוך. ניצב ראש המועצה האזורית מבואות חרמון בני בן
מובחר מול המצלמות, הציג את אולם התרבות בן 90 המושבים, וסיפר שהמועצה שלו משתרעת
מהכינרת עד מרגליות בגבול לבנון – ובכל השטח הזה אין אף אולם תרבות אחד, מלבד
האולם הזה עם 90 המקומות.
אולם בשטח שבין הכינרת לגבול לבנון יש
אולמות גדולים וטובים, בקריית שמונה, בחצור הגלילית, בקצרין, באיילת השחר, בברעם,
שני אולמות בכפר בלום, אולם במכללה האקדמית תל-חי, ולבטח לא זכרתי את כולם. ואין
כמעט מופע או הצגה שאינה מגיעה לכאן. ויש מקומות נפלאים כמו אמפיגולן, שהוא מעין
קיסריה של הצפון, ואמפי קצרין ואמפי צמח ועוד מקומות למופעים גדולים בחוץ. וקצת
דרומה משם יש אולם מפואר בבית גבריאל, ואולמות בטבריה, באפיקים ועוד.
מה יוצא לראש המועצה מכך שהוא מספר לעם
ישראל את הסיפור הזה, שהוא מציג את מצג השווא הבכייני הזה?
לא הכל ורוד בצפון. יש כאן בעיות. יש
דברים שדרוש לתקן. וראוי לעמוד על כך, להציג את הפערים, לדרוש מענה. אבל הצגת
השחור משחור הזה היא שקר. ומאבק צודק לא מנהלים בבכיינות ובמסכנות.
הפתרון המרכזי, לא היחיד, לבעיות
בצפון, הוא משיכת אוכלוסיה איכותית לצפון, שתחזק את הגליל מן הבחינה הכלכלית,
התעסוקתית, התרבותית. האם כך נמשוך לצפון אנשים? במסכנות הזאת?
אני עוסק בקליטה לקיבוצי, קיבוץ אורטל בגולן. בארבע השנים האחרונות
קלטנו 19 משפחות חדשות לקיבוץ, כלומר 38 אנשים מבוגרים. כולם, בלי יוצא מן הכלל,
מצאו עבודה בתוך שבועות, לכל היותר. השנה נקלוט עוד כחמש משפחות, ואין לי צל של
ספק שזו תהיה התמונה גם השנה. כשאני נפגש עם המשפחות, איני מספר להם סיפורי
מעשיות, אך אני מדגיש את החוזקות של הקיבוץ, של הגולן ושל הצפון. וזה עובד. עובדה.
רק אנחנו, תושבי הצפון יכולים לחולל
שינוי, אך לא מתוך מסכנות, אלא מתוך גאווה והכרה בערך עצמנו וערך המקום שבו אנו
חיים.
אני תושב גאה בצפון, אני בטוח שאני חי
במקום הטוב ביותר בארץ, ולא אמיר אותו בשום מקום אחר, תמורת כל סכום שבעולם.
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
