הבלוג של אורי הייטנר

מהי התורה כולה על רגל אחת? מהי מהותה של היהדות? מה אלוהים דורש מאתנו?

מיכה מיטיב לתמצת את הדרישות מאתנו במשפט אחד קצר, ומרחיב קצת יותר בהסבר מה ממש לא מעניין את אלוהים.

זהו אחד הפסוקים החשובים בתנ"ך: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב, וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ: כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ". זה הכל. כל ההרפתקה האדירה של ההיסטוריה היהודית, נועדה לגרום לנו לכבד את החוק, לנהוג משפט צדק, לאהוב חסד - כלומר אלטרואיזם, דאגה לאחר, דאגה לחלש. וצניעות, הַצְנֵעַ לֶכֶת.

הַצְנֵעַ לֶכֶת, אנו נדרשים. זאת היהדות. ומהי מנהיגות יהודית? נהנתנות של סיגרים יוקרתיים ושמפניות מנקרות עיניים ו"מתנות" בסך מאות אלפים משועי ארץ – זו אינה המנהיגות הראויה לעם ישראל; עם שתמצית הדרישה ממנו כוללת הַצְנֵעַ לֶכֶת. איזו חרפה!

****

המעניין אינו רק התיאור הקצר של מה נדרש מאתנו, אלא גם ההסבר מה לא נדרש מאתנו, מה מעניין את הקב"ה כשלג דאשתקד, במקרה הטוב.

בַּמָּה אֲקַדֵּם יְהוָה, אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם? הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת? בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה?! הֲיִרְצֶה יְהוָה בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן? הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי?

הנביא מיכה אינו הראשון המבטא את סלידת האלוהים מעבודת הקורבנות, בעיקר כאשר היא תחליף לעמידה בדרישות האמתיות מאתנו, אבל אצלו יש דבר מיוחד. הוא מעמיד בשורה אחת את קורבן האדם, האסור מכל איסור והמוגדר כ"תועבות הגויים" – "הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי?" עם קורבנות מן החי ומן הצומח.

ניתן קרדיט לנביא שהוא מבחין בין חומרת הדברים. אולם מה המסר שלו? אל תנסו לרצות את אלוהים במתנות ובקורבנות. כמובן שלא בקורבנות אדם, חלילה, שהם כביכול שיא ההקרבה למען אלים, אך גם הקורבנות המותרים, הקורבנות שהעם מצווה להקריב, גם הם אינם רצויים. אולי הם נכנסו לתורה כהוראת שעה, כדי לענות על צורך של העם להתמודד עם תועבות קורבנות האדם בדתות שמסביב, באמצעות הרשאה לקורבנות אחרים.

אולם כאשר העם חוטא בחטאים מוסריים וחברתיים – את מי מעניין שהוא מקיים מצוות פולחניות? את מי מעניין שגנב ונוטל שוחד הביא הרבה כסף לתלמוד תורה והוא כביכול "מאדיר תורה" בישראל? את מי מעניין שאדם הוא רב חשוב, הוגה חשוב וראש ישיבה אם הוא פוגע מינית בתלמידיו? מה חושב אותו רב שתקף מינית נשים בקהילתו, כאשר הוא צועד לבית המשפט עטוף בטלית והתפילין מעטר את ראשו? את מי מעניינים התפילין הללו?

מיכה מבהיר בפשטות – אין חפץ בפולחן הזה. אם הוא פעולה תרבותית לצד צדק, חסד, משפט והצנע לכת, מה טוב. אבל כתחליף? זהו חילול השם.

****

מיכה אינו הנביא היחיד המנסה להנחיל לעמו את המסר הזה. בשל חשיבות המסר, כדאי לרענן את זיכרוננו באנתולוגיה קצרה של מעט מדברי נביאים אחרים ברוח זו:

הושע - כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח, וְדַעַת אֱלֹהִים - מֵעֹלוֹת.

ישעיהו – לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם? יֹאמַר יְהוָה. שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי – מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי? לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא, קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי. חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה.

ועוד משל ישעיהו - הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ? יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ? הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ? הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה? הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ: פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה, וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח, וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ.

ירמיהו - כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר. כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח. כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם, לֵאמֹר: שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם, וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן יִיטַב לָכֶם".

עמוס – שָׂנֵאתִי, מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם, וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם. כִּי אִם תַּעֲלוּ לִי עֹלוֹת - וּמִנְחֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה, וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם לֹא אַבִּיט. הָסֵר מֵעָלַי הֲמוֹן שִׁרֶיךָ וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ לֹא אֶשְׁמָע.

****

הנביא אינו מדבר ופועל בחלל ריק. דבריו נאמרים על רקע מציאות חברתית, נגדה הוא יוצא. זו מציאות שבה האליטה השלטונית, הכלכלית והדתית מקפידה מאוד על הפולחן ונאחזת בו כבקרנות המזבח, ובמקביל עושה את ההיפך ממה שבאמת ה' רוצה מאתנו.

עוֹד הַאִשׁ בֵּית רָשָׁע, אֹצְרוֹת רֶשַׁע וְאֵיפַת רָזוֹן זְעוּמָה. הַאֶזְכֶּה בְּמֹאזְנֵי רֶשַׁע וּבְכִיס אַבְנֵי מִרְמָה,   אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ מָלְאוּ חָמָס, וְיֹשְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ שָׁקֶר, וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה בְּפִיהֶם.

הנביא מתאר מציאות של רשע, מרמה, עושק וגזל של העניים בחברה בידי העשירים.

ועל כל אלה הוא מנבא פורעניות שאוזניים תצילנה: אַתָּה תֹאכַל וְלֹא תִשְׂבָּע, וְיֶשְׁחֲךָ בְּקִרְבֶּךָ וְתַסֵּג וְלֹא תַפְלִיט, וַאֲשֶׁר תְּפַלֵּט לַחֶרֶב אֶתֵּן. אַתָּה תִזְרַע וְלֹא תִקְצוֹר, אַתָּה תִדְרֹךְ זַיִת וְלֹא תָסוּךְ שֶׁמֶן, וְתִירוֹשׁ וְלֹא תִשְׁתֶּה יָּיִן. העונש הוא מעין עונשו של סיזיפוס – תעמול לשווא ולא תקצור את פירות עמלך.

* 929