הריקוד
המוזר של הלב / רונה קינן וגידי גוב
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים" 23.1.17
בכנס "לשון ראשון" – כנס ראש הממשלה לשפה העברית העשירי,
שהתקיים בשבוע שעבר בראשון לציון, זכו הפזמונאי דודו ברק והזמרת היוצרת רונה קינן
בפרס ראש עיריית ראשל"צ ליצירתיות בשפה העברית ע"ש מאיר אריאל. לדודו
ברק הקדשנו את הפינה לקראת האירוע, והיום נקדיש אותה לרונה קינן.
בעקבות דברי שבח שכתבתי על רונה קינן בפייסבוק, מישהו כתב בתגובה הערה
מזלזלת בסגנון "מה יש בה חוץ מהיותה הבת של עמוס קינן". מעבר לכך שחרה
לי הזלזול הזה, המחיקה הזאת, חשבתי על הבעיה של להיות "בת של". מצד אחד,
שם המשפחה פותח דלתות. מצד שני, הוא מקשה מאוד על אמן צעיר להישפט בזכות עצמו,
בזכות אמנותו ויצירתו, והוא נאלץ להתמודד עם צלו הגדול של ההורה שלו.
רונה קינן היא הרבה מעבר ל"בת של". מן הסתם, הכישרון
והיצירתיות של עמוס קינן מצויים בה, אך את דרכה היא סללה בעצמה, בזכות כשרונה
ויצירתיותה. עם זאת, היא מעולם לא התכחשה לאביה, ויצירתה שזורה מאוד בדמותו.
רונה קינן היא זמרת נפלאה עם קול נהדר, דייקנות מוזיקלית ויכולת הגשה
יפה.
רונה קינן היא משוררת מצוינת, ולא בכדי השתמשתי בביטוי משוררת, ולא
תמלילנית או פזמונאית. רונה קינן כותבת שירה; שירה המעוררת מחשבה, שירה העוסקת
במצבו של האדם, שירה שהיא הרבה מעבר להענקת סיפוק והנאה לקהל.
רונה קינן היא מלחינה מוכשרת, אם כי לטעמי היא חוזרת על עצמה יותר
מדי.
רונה קינן היא גיטריסטית מצוינת. וכשאני מגדיר אותה כגיטריסטית,
כוונתי שאין היא רק זמרת שמלווה את שירתה בפריטת אקורדים על הגיטרה, אלא שהיא
גיטריסטית בפני עצמה, המפליאה לנגן בגיטרות חשמליות ואקוסטיות, ואף מלווה אמנים
אחרים בנגינה.
כששמעתי לראשונה את רונה קינן ברדיו, לא ידעתי מיהי, וחשבתי בלבי
שהזמרת החדשה הזאת ממש מזכירה את חוה אלברשטיין. ומאזיני הפינה הקבועים, שכבר
מכירים את העדפותיי המוסיקליות, מבינים איזו מחמאה זו בעיניי.
לכן, לא מפתיע שמיהרתי לקנות את תקליטה הראשון "לנשום בספירה
לאחור" וממש נהניתי ממנו.
בנוסף להיותה זמרת יוצרת ששרה משיריה, היא אף מקליטה גרסאות כיסוי
לשירים של אחרים, בעיקר שירים שכתב אביה או קשורים אליו. רק לאחרונה היא הקליטה
גרסה יפה ומרגשת ל"אל בורות המים" של נעמי שמר, שנכתב לסרט טלוויזיה
שהפגיש את שמר עם עמוס קינן. היא שרה גרסה יפה מאוד לשיר שאביה כתב לשלישיית
"החלונות הגבוהים" - "האהבה הראשונה". ואני אוהב מאוד את
גרסתה לשיר שאביה כתב ללהקת "אחרית הימים", שאותו השמענו בפינה זאת
בביצוע המקורי, "פתחי לי את הדלת".
גרסת הכיסוי שלה האהובה עליי ביותר, היא ביצועה לשירו של מאיר אריאל
"בס בבלון", בתקליט "רישומי פחם בצבע". בתכנית המיוחדת שלנו
שהוקדשה למאיר אריאל, השיר היחיד שהשמעתי לא בביצועו, היה "בס בבלון"
בביצועה של רונה קינן, וכפי שאמרתי בתכנית, גרסתה של רונה קינן עולה על הגרסה
המקורית של אריאל. "בס בבלון" הוא אחד האהובים עליי ביותר בין שירי מאיר
אריאל.
מכל יצירתה, החשובה ביותר היא התקליט "שירים ליואל"; שירים
שכתבה על אביה, עמוס קינן, בדמדומי חייו, עת היה עמוק בתוך מחלת האלצהיימר, טרם
מותו. תקליט זה, שממנו השמענו בפינה זאת את השיר היפה ביותר, "כשהקוצים היו
קוצים", הוא יצירת מופת, שראוי להאזין לה ברצף, ומומלץ במיוחד להקשיב לה אחרי
קריאת הביוגרפיה שכתבה על קינן אשתו, אמה של רונה, נורית גרץ "על דעת
עצמו", כיוון שקריאת הספר מסייעת מאוד להבנת השירים.
השיר שנשמע היום, הוא דואט של רונה קינן וגידי גוב, שרונה כתבה את
מילותיו והלחינה אותן. השיר נכתב במסגרת התכנית "מפגשיר" בערוץ 24 בשנת
2005. כיוון שהרחבתי על אודות התכנית הזאת רק לאחרונה, כשהשמענו את "האיש
ההוא" של אהובה עוזרי ויהודית רביץ, לא אחזור על כך. אומר רק, שזו תכנית
שהפגישה בכל פרק שני אמנים, מעולמות שונים, ותיעדה אותם ביצירת שיר משותף.
התכנית הפגישה את גידי גוב ורונה קינן, ליצירה שתגשר על פער הדורות
ביניהם. התוצאה היא נפלאה – השיר "הריקוד המוזר של הלב", שאותו נשמע
היום. שיתוף הפעולה בין השניים נמשך מעבר לתכנית. ראיתי את רונה קינן כגיטריסטית
במופע של גידי גוב. במהלך המופע הוא פינה את הבמה כדי שהיא תשיר שניים משיריה
ולאחר מכן הם שרו את "הריקוד המוזר של הלב".
השיר מתאר התאהבות בין שני אנשים שונים באופיים ובמזגם. לכן, לא תוכל
להיות ביניהם זוגיות קבועה, "היא אף פעם לא תהיה שלי". ולכן ההתאהבות
הזאת מסבה לשניים כאב. אבל הכאב המריר הזה הוא גם מתוק, ולכן "רק בגללו אני
מוכן להתאהב, בעיניים בורקות, בחיוך רעב". הפרדוכס הזה הוא הריקוד המוזר של
הלב.
היא כותבת לי שורות קצרות
ואני עונה במגילות
המחוות שלה מאופקות
ושלי עולות על גדותיהן
היא מזמינה אותי לארוחת בוקר
אני מזמין אותה לחנוכת בית
היא אף פעם לא תהיה שלי
אולי תהיה קצת לידי
וגם זה לא בטוח
כמה מתוק ומריר הכאב,
רק בגללו אני מוכן להתאהב
בעיניים בורקות בחיוך רעב...
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב
כל היום אני הולך ונזכר
ברחובות של פאריז איך היה לנו קר
התחבקנו דקות ארוכות מתוקות
התעוררתי ושוב זה נגמר
(אבל)
היום אני יוצא
היום אני עושה מעשה
מישהו זרק לי גלגל הצלה
ואמר אהבה זה דבר מדבק
היא כותבת לי שורות קצרות
ואני עונה במגילות
המחוות שלה מאופקות
ושלי עולות על גדותיהן
היא מזמינה אותי להיזהר,
אני מזמין אותה להישאר.
היא מגיעה בשעה המדויקת
ולרגע הכל מתאפשר.
כמה מתוק ומריר הכאב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
