הבלוג של אורי הייטנר

מראות העימותים בעמונה קשים וכואבים. ומה שקשה וכואב במיוחד, הוא שהם מיותרים. ניתן היה לפתור את הבעיה בדרך אחרת, הרבה יותר מוקדם. מזמן ניתן היה להגיע לפתרון בהסכמה, שבו הייתה מוקמת עמונה כפולה ומכופלת, מוסדרת וחוקית, באתר אחר על גב ההר, לא רחוק מהמיקום הקיים. ניתן היה למנוע את הפינוי והמראות שהתלוו אליו, אילו המתיישבים היו פועלים באחריות, ובעיקר – אלמלא פוליטיקאים פופוליסטיים עשו עליהם סיבוב והשלו אותם שניתן להימנע מביצוע פסיקת בית המשפט העליון.

אי אפשר להימנע מביצוע פסק הדין, כיוון שישראל היא מדינת חוק. אם ישראל לא תהיה מדינת חוק, אם היא תיגרר לאנרכיה, היא פשוט לא תהיה.

יש המטפטפים את הנראטיב, לפיו אפשר לצפצף על פסיקת בג"ץ, כיוון שפסיקתו היא פסיקה פוליטית של מיעוט שמאלני ששולט בו, ושבג"ץ הוא אויב ההתיישבות ביו"ש. עובדה – הוא פסק נגד עמונה.

הנראטיב הזה מבטא "עובדות אלטרנטיביות", משוללות יסוד. בית המשפט אינו נגד ההתיישבות ביהודה ושומרון ופסיקתו בסוגיית עמונה אינה פוליטית ואינה אקטיביסטית.

אני מתנגד לאקטיביזם השיפוטי, שבא לידי ביטוי בהתערבות מיותרת של בית המשפט העליון בסוגיות מדיניות ופוליטיות, שראוי היה להימנע מהתערבותו בהם. אולם בנושא ההתיישבות ביש"ע בית המשפט העליון מעולם לא נהג באקטיביזם. ההיפך הוא הנכון. במשך כמעט 50 שנה מנסים שוב ושוב מתנגדי ההתיישבות לשלול את חוקיותה באמצעות בג"ץ, ולגרום לו להגדירה כבלתי חוקית. כל הניסיונות הללו עלו בתוהו. בית המשפט העליון מעולם לא קיבל עתירה כזאת, מעולם לא קיבל את העמדה הזאת. בית המשפט העליון מעולם לא התערב במדיניות ההתיישבות של ישראל – נושא שהיה ונשאר בסמכותן של ממשלות ישראל. כאשר מאמרי המערכת של "הארץ" תוקפים את בית המשפט העליון ומגדירים אותו כ"משת"פ של הכיבוש" וכ"מכשיר ההתנחלויות" – לשיטתם הם צודקים, לבטח יותר מאלה שטוענים שבית המשפט העליון הוא נגד ההתיישבות. רוצים הוכחה? לא הוכחה אחת בידי, גם לא שתיים. יש 700,000 הוכחות לטענתי. 700,000 ישראלים החיים מעבר ל"קו הירוק", הם ההוכחה הניצחת שבית המשפט העליון מעולם לא פסק שההתיישבות בלתי חוקית. לא בכדי הכללתי במספר זה גם את התושבים היהודים בשכונות הירושלמיות שמעבר ל"קו הירוק", אף שירושלים היא שטח ריבוני של ישראל, כיוון שהטוענים נגד חוקיות ההתיישבות טוענים גם נגד חוקיות הסיפוח.

אם כן, במה בית המשפט העליון התערב? בהתיישבות על קרקע פרטית. כלומר, בית המשפט אינו מתערב במדיניות ההתיישבות, כי היא באחריות הממשלה. אולם בית המשפט מגן על הפרט וזכויותיו מפני פגיעת הרשות. בית המשפט מגן על הפרט, שנגרם לו עוול בידי הרשות. בדיוק לשם כך הוא קיים. התיישבות על קרקע פרטית של אדם, היא בלתי חוקית ומנוגדת לצדק, ובדין – בית המשפט פסק נגדה.

ממשלת ישראל בראשות בגין קיבלה ב-1979, החלטה היסטורית שקבעה את אופי ההתיישבות ביהודה ושומרון: לא תהיה התיישבות על אדמות פרטיות, אלא רק על אדמות מדינה. יש ביהודה ושומרון מיליון דונם אדמות מדינה, וניתן להקים בהם יישובים רבים ורחבים, בהתאם למדיניות הממשלות. אין כל סיבה וכל הצדקה להתיישב על קרקע פרטית. זאת המדיניות הראויה, לא רק כיוון שהיא המדיניות החוקית, אלא כי זה הצדק הטבעי.

אין כל הצדקה להתיישבות על אדמה פרטית, זולת השקפת העולם על פיה זכויות האדם אינם חלים על ערבי. ההשקפה הזאת היא בלתי נסבלת במדינה דמוקרטית, ועוד יותר אינה נסבלת במדינה יהודית – ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית אינה יכולה לתת לכך יד.

את הטעות של התיישבות על קרקע פרטית בעמונה ניתן היה לתקן בהסכמה, באופן שייטיב עם המתיישבים, עם רעיון ההתיישבות ועם החברה הישראלית כולה. רק דבר אחד חסר כדי להגיע לכך: אחריות.

* "ישראל היום"