אם יש מיתולוגיה אורטלית, הרי שאירועי חורף 1992 תופסים בה מקום של
כבוד.
כאשר הוצאנו את "שלושים שנים וסיפורים", ספר
הסיפורים בשנת השלושים לאורטל, לא היה אף אירוע שהיו עליו כל כך הרבה סיפורים כמו
על "השלג הגדול". מהו השלג הגדול? כולם יודעים – חורף 92'.
לפני שנים אחדות, בהצגת הבר מצווה, הנערים ירדו על הנוסטלגיה של
"הזקנים", הנוסטלגיה של "חורף 92'". כל שלג, כל סופה, לא
נחשבים, לא רציניים. "אה, מה זה לעומת חורף 92'?". והפאנץ' ליין היה:
"אבל אתה בכלל לא נולדת ב-92'!", כלומר, הנוסטלגיה הזאת כל כך מושרשת,
שגם מי שטרם נולדו אז חיים אותה וחווים אותה. ואין כמו סאטירה טובה לתיאור האמת.
25 שנים בדיוק חלפו מאז חורף 92', או אם לדייק יותר: חורף תשנב
1991-1992, כיוון שהחורף החריג, הסוער, החל כבר באוקטובר 91'. היה זה חורף משופע
באירועים חריגים, אך שיא השיאים, היה "ה-שלג ה-גדול", אחד השלגים
של חודש פברואר, בדיוק לפני 25 שנה, וזה הזמן לספר את סיפורו.
****
בטרם אספר את סיפורה של אורטל, כמה מילים על החורף הזה ברמה הארצית.
מאז ראשית המדינה, היו שני אירועי חורף חריגים במיוחד. האחד ב-1950,
כששלג כבד ירד בכל רחבי הארץ. לא רק תל-אביב כוסתה בשכבת שלג של 20 ס"מ, אלא
אפילו חופי הכינרת וים המלח. אגב, גם השלג הזה ירד "השבוע לפני", ב-6-7
בפברואר (ולא ב"שנת חמישים סוף דצמבר", כפי ששר פוליקר בטעות בשירו
"חלון לים התיכון").
החורף החריג השני היה חורף 1991-1992. ולמרות אותו אירוע חריג ב-50',
בחשבון שנתי כולל, בכל 175 שנות מדידת משקעים בארץ ישראל, לא הייתה אף שנה
שהתקרבה לחורף של לפני 25 שנה.
כמה נתונים מעניינים. זמן קצר לפני אותו חורף נחנך כביש איילון. על פי
הערכות המהנדסים, נאמר שבממוצע אחת לחמישים שנה עלול נחל איילון להציף את הכביש.
באותו חורף עלה הנחל על גדותיו שלוש פעמים.
שלוש השנים שקדמו לאותו חורף היו שנות בצורת קשות. הכינרת נסוגה לשפל
חסר תקדים. כיוון שבאותה תקופה טרם הייתה התפלת מים, המשמעות הייתה משבר המים הקשה
ביותר בתולדות המדינה. מבקרת המדינה יצאה בדו"ח חמור מאוד, שממש עורר פניקה
בציבור. ובאותו חורף, לראשונה אחרי שנים רבות, נפתח ב-9
בפברואר סכר הירדן, ליד דגניה, כדי למנוע אסון של הצפת טבריה ויישובי עמק הירדן.
פתיחת הסכר שודרה בשידור חי ברדיו ובטלוויזיה, והיה זה מחזה מרהיב ביופיו ומדהים
בעוצמתו, של הנחשול האדיר שזרם עם פתיחת הסכר.
באירוע גשם שהחל בסוף נובמבר וגלש לראשית דצמבר ירדו במישור החוף 400
מ"מ. באירוע גשם אדיר בדצמבר (דצמבר הגשום ביותר בכל הזמנים) נמדדו בתחנת
מדידות הסמוכה לרחובות כמעט 700 מ"מ! מיותר לציין את כמות ההצפות בכל רחבי
הארץ.
וכך בינואר, בפברואר, באפריל ואפילו ביוני. בקעת בית נטופה הוצפה
ונקווה בה אגם שלא התייבש עד סוף הקיץ וראשית הגשמים של החורף הבא אחריו.
באותה שנה היו חמישה אירועי שלג, כולל שלג באפריל. ב-31 בדצמבר החל
אירוע שלג חריג שנמשך יומיים שלושה, ששיאו היה בירושלים.
בפברואר היו שלושה אירועי שלג. עוד טרם נמס השלג של האירוע הראשון ירד
השלג השני ועוד טרם נמס השלג של האירוע השני, ירד השלג של האירוע השלישי.
בצפון הגולן גובה השלג נע בין 1.20 מ'
ל-1.80 מ'. שלגים כבדים ירדו באזורים רבים מאוד בארץ.
היה זה חודש פברואר הגשום ביותר בתולדות
המדידות בארץ, המושלג ביותר והקר ביותר.
****
ומה קרה באורטל? הגג של הלול קרס. משאית עמוסה בגז שעלתה להבטיח שלא
נקפא החליקה וכמעט התהפכה. איך מחלצים משאית
"על העוקם" בשלג שעומקו מעל מטר? על הדרמה הזאת ניתן לקרוא בסיפורו של רונן,
אז מזכיר הקיבוץ – "ימי השלג" (ע' 92, כמה סמלי, בספר).
לא אחזור כאן על הסיפורים היפים והעסיסיים המופיעים בספר הסיפורים.
אקרא קטעים מתוך מאמר סיכום השלג שפרסם במידף מרכז המשק, שמוליק בקרמן:
"סופת השלגים שנפלה עלינו בשבוע שעבר לא זכורה אפילו לזקני
הדרוזים ברמה"ג. הנזקים שהצטברו בעקבות סופה זו וקודמתה אכן מתאימים להגדרה –
'אסון טבע'. הם מקיפים את כל תחומי חיינו, החל מהחקלאות בכללותה וכלה בגג
של חדר האוכל.
... הנזק הראשי הינו בלול. שני הלולים קרסו בלמעלה מ-50% מהשטח. יתרת
הלול קיבלה זווית ולא ניתן היה להציל את הלולים. הביטוח הכיר בלולים כ-total loss....
נזק נוסף, גדול מאוד, הינו תמותת פרות בעדר הבקר. עד כה מתו 60 אימהות
ו-30 ולדות... להערכת איתן, עוד נגלה תמותה נוספת בתוך השטח, לאחר הפשרת
השלג. גם הפרות עצמן נחלשו מאוד ואם תהיה סופה נוספת אני מעריך שתהיה תמותה גדולה
נוספת".
וכן הלאה וכן הלאה. את הרשימה סיים שמוליק בברכה האופטימית "שנת
ביטוח שמחה".
****
כמה חוויות אישיות.
באותה תקופה למדתי לתואר הראשון והתגוררתי בירושלים. לאורטל הגעתי
מידי סופ"ש.
את יום הולדתי ה-29 קידם שלג ירושלמי כבד מאוד – הרבה יותר כבד מזה
שירד באותו אירוע באורטל. היה זה שלג שכמותו לא ראיתי מעולם – רך ויבש כמו אבקה.
ועמוק, עמוק מאוד. כך חגגתי יחד עם שותפתי לדירה בשיטוט מטורף בערב המושלג. כיף
בלתי רגיל.
בבוקר זה כבר נראה אחרת. כל העצים שבורים. כל הכבישים חסומים מן השלג
הכבד ומעצים ועמודי חשמל שנפלו. נזקים עצומים.
ואז קרה אירוע חסר תקדים בירושלים. הצבא נשלח לעיר, לסייע. וכך,
התנועה היחידה הייתה של נגמ"שים. זה נראה כמו הפיכה צבאית.
הזיכרון השני, הוא כעבור שבועות אחדים. ביום שישי בבוקר עליתי על
האוטובוס הביתה. נסענו בכביש הבקעה, בגשם שוטף, עד שהגענו לנחל בזק. הנחל עלה על
גדותיו. כביש 90 נחסם. בקושי הצליח האוטובוס להסתובב וחזר במהירות לירושלים בטרם
יוצפו נחלים נוספים בדרך לירושלים. את השבת ביליתי בירושלים המושלגת בפעם השניה.
בשלג הגדול, כבר לא ניסיתי לנסוע דרך כביש הבקעה החסום, אלא דרך
תל-אביב. כבר יקנעם הייתה לבנה. וכך ככל שהצפנתי, כך השלג בצדי הכביש היה עמוק
יותר. צומת גולני – עשרות ס"מ של שלג, וכך גם בראש פינה וכמובן בעליות לגולן.
באזור נפח הנסיעה כבר הייתה בין קירות גבוהים של שלג, כשעל הכביש מסתובבות פרות
שהצליחו להיחלץ. הקירות הלכו וגבהו עד אורטל. באורטל גובה השלג היה מעל מטר.
בחודש מרץ, הדרכתי סיור בגולן של תא "אופק", תא הסטודנטים
של מפלגת העבודה, במסגרת פעילות ההסברה של ועד יישובי הגולן. בדרך נכנסנו לתצפית
בנהריים. תופעה כזו של זרמי מים אדירים כל כך לא ראיתי מעודי, מלבד ביקורי במפלי
הניאגרה, חמש שנים קודם לכן.
****
לפני שבועות אחדים נפגשתי עם ניצב בדימוס שמעון קורן. באותה
תקופה הוא עוד היה עדין קצין זוטר, מפקד משטרת קצרין והגולן. הכרתי אותו בתפקידי
כדובר ועד יישובי הגולן.
מיד התחלתי בזיכרונות מימי המאבק. אבל אלה פחות עניינו אותו. הרי אני
מאורטל. הזיכרון שנצרב בתודעתו מתקופתו בגולן היה השלג הגדול, ובמיוחד חילוץ
משאית הגז באורטל.
****
ולמרות כל הנזק, ולא מעט הסבל, דומני
שרובנו זוכרים את האירועים הללו בעיקר כחוויה חיובית, חוויה של פעם בחיים ברמה
האישית, וברמה גלובלית - חוויה של כמה מערכות חיים.
... ומה שקשה להבין, הוא איך הצלחנו לעבור את האירוע בשלום ללא קבוצת
הווצאפ של שי פ' - "מזג האוויר באורטל".
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
