* נתניהו צודק - אני תומך בדעתו של נתניהו על חוק
ההסדרה.
נתניהו מתנגד לחוק ההסדרה. לכן הוא סיכל אותו לפני ארבע שנים. לכן הוא
ניסה למנוע את ההצבעה עליו. לכן הוא ניסה שוב ושוב לשכנע את בנט ו"הבית
היהודי" לא להעלות אותו להצבעה. לכן הוא ניסה להלך אימים על חבריו לקואליציה
באיומי בית הדין בהאג ובטענה שכתוצאה מאישור החוק בקריאה ראשונה התקבלה ההחלטה נגד
ההתנחלויות במועה"ב (אף שהוא יודע שזה לא נכון). לכן הוא שלח יום לפני ההצבעה
את צחי הנגבי לדבר נגד החוק. לכן הוא התרברב יום לפני ההצבעה שהוא לא מתרגש
מאולטימטומים, בהקשר של הודעת בנט שהחוק יעלה להצבעה.
אם כך, למה הוא נתן לחוק לעבור?
כי הוא חלש. כי הוא נגרר. כי הוא נעדר אומץ. כי הוא לא מנהיג.
* חוק לגיטימי - כפי שכתבתי בעבר אני מתנגד לחוק. אך אין זה נכון שהחוק הוא סיפוח
דה-פקטו כפי שטען הרצוג. ואיני מקבל את הטענה שהחוק הוא לא חוקתי. אין סיבה
לבג"צ להתערב בו ולפסול אותו. העובדה שבעיניי החוק הוא טעות, כמו לא מעט
חוקים אחרים, אינה הופכת אותו לבלתי לגיטימי.
* לנקודת הקבע - מרום גולן, בכור יישובי הגולן, החל את דרכו בעלייקה, עבר לקונייטרה
ומשם לנקודת הקבע שלו בלוע הבנטל. מבוא חמה, היישוב השני בגולן, החל את דרכו בתחנת
הרכבת של אל חמה ומשם עבר לנקודת הקבע. היישוב השלישי, עין זיוון, החל בקונייטרה
ועבר למקומו הקבוע. וכך מרבית יישובי הגולן, קיבוצים ומושבים, חילונים ודתיים,
התיישבו בנקודה זמנית ועברו לנקודת הקבע. וכך קמו גם רבים מיישובי יש"ע.
כאשר התברר לתושבי עמונה שהם יושבים על קרקע פרטית, הם יכלו להגיע
במהרה להסכמה עם המדינה, על מעבר לנקודת הקבע ובניית יישובם על אדמת מדינה באופן
חוקי, מוסדר ומכובד. ההתעקשות שלהם להישאר בכל מחיר דווקא באותה גבעה, על קרקע
פרטית, תיקוב הגבעה את הדין, יצרה טראומה להם ולילדיהם, נזק להתיישבות, פגיעה
בחברה הישראלית, וכל זאת כדי שבסוף יעברו לנקודת קבע חוקית ומוסדרת על אדמת מדינה.
לשם מה זה היה נחוץ?
* את מי הם רוצים להרוג – כתובות הנאצה שבהן חיללו החוליגנים האנרכיסטים את בית הכנסת
בעמונה, היו: "מוות לציונים" ו"ציונאצים".
למי הם מאחלים מוות? הם לא מאחלים מוות לדב חנין, למשל. גם לא לגדעון
לוי או לרוגל אלפר. הרי הללו, בדומה אליהם, אנטי ציונים.
הם מאחלים מוות לי. ולמשפחתי. ולחבריי. ולךָ הקורא. ולךְ הקוראת.
ולרוב הגדול של הישראלים.
הם מאחלים מוות לרוב המוחלט של תושבי יש"ע. הם מאחלים מוות
לתושבי עמונה, שכביכול באו להיאבק למענם. תושבי עמונה הם ציונים, שבאו לעמונה מתוך
ציונות וכדי להגשים את הציונות. לדעתי הם שגו כשהתעקשו להישאר דווקא בנקודה הזאת
ולא לעבור לאתר אחר, על אדמות מדינה, ולחסוך מעם ישראל את המראות שחווינו. אולם
אין ספק שמדובר בציונים לעילא ולעילא.
אלה שבאו "לעזור" להם, מאחלים להם מוות. אלה שבאו
"לעזור להם" הם אויביהם בנפש המייחלים למותם.
לפני 23 שנים, אחרי הטבח במערת המכפלה, פרסמתי ב"נקודה",
בטאון מועצת יש"ע, מאמר תחת הכותרת: "חסלו את הכהניזם, ולא – הכהניזם יחסל
אתכם". הדברים נכונים היום ביתר שאת. אין ליש"ע אויב קשה יותר, מסוכן
יותר ומאיים יותר מאשר פורעי הגבעות, מהמחבלים שמבצעים את פשעי השנאה המכונים
בכיבוסית "תג מחיר" ומהכהניסטים ועוזריהם.
חובתה הקיומית של ההתיישבות ביש"ע לנהל מלחמת חורמה בתופעה הזאת.
בראש ובראשונה - חינוכית ותודעתית, ולא פחות מכך, בשיתוף פעולה ללא סייג עם
השב"כ, ובלי ההססנות הגלותית של "הלשנה", "מסירה" וכד'.
יצאנו מהגלות, אנו מדינה ריבונית וחובתו הלאומית של האזרח לתרום ככל יכולתו במלחמה
נגד הגיס החמישי.
* אנחנו - איך זה קורה שציונים לעילא ולעילא משתפים פעולה עם אנרכיסטים אנטי
ציונים כפי שקרה בעמונה? הגורם לכך הוא אובדן ה"אנחנו". את ה"אנחנו"
הישראלי הציוני, החליף "אנחנו" מחנאי. אנחנו - הימין. אנחנו - השמאל.
וכאשר ה"אנחנו" הוא מחנה, מי שאינו במחנה הוא "הם". וכך, יש
יותר סולידריות כלפי המוטציות, הסוטים והמטורפים שבשולי המחנה מאשר כלפי הרוב
הנורמטיבי המוחלט שאינו שייך למחנה, כי הוא "הם". וכך כל מחנה נגרר אחרי
שוליו המטורפים והזנב מכשכש בכלב.
הדבר בא לידי ביטוי מוחשי בפרשת המורה אדם ורטה והתלמידה ספיר סבאח.
התלמידה היא כהניסטית, מעריצה של בן גביר, בן ארי וחבר מרעיהם שה"אידיאולוגיה"
שלה היא "מוות לערבים". ורטה הוא אנטי ישראלי, המתהדר בכך שהוא מפגין
יחד עם פלשתינאים בקמפיין הדה-לגיטמיציה לישראל באירופה ושותף לפיצוץ הרצאות של
נציגי ישראל. בדיון הציבורי, הייתה התיישרות כמעט גורפת של מחנה ה"שמאל"
לצד ורטה ושל מחנה ה"ימין" לצד סבאח, במקום שהמיינסטרים הציוני הדמוקרטי
ייצא נגד שתי התופעות המזינות זו את זו ומסכנות את הדמוקרטיה הישראלית.
התופעה הזאת מסלימה עקב התנהגותו הבלתי ממלכתית של נתניהו, שחושב שהוא
נבנה מהפלגנות המחנאית הזאת ולכן הוא מעודד אותה ומסלים אותה בחוסר אחריות.
הגיע הזמן לשבור את משטר המחנות המסוכן והמזיק הזה ולחדש את
ה"אנחנו", את המיינסטרים הציוני הדמוקרטי, שיתעלה מעל השמאל/ימין, מעל
החילוניים/דתיים. ובעיקר, יש צורך במנהיגות אחראית, ממלכתית, המחויבת למיינסטרים
הזה ותיקח על עצמה לגבש אותו.
* הצל של חצרוני - אמיר חצרוני הוא שונא ישראל קיצוני, שלידו גדעון לוי הוא כמעט
ציוני. בתחום הכלכלי הוא הימין החזירי הקיצוני ביותר שאפשר להעלות על הדעת. ובנוסף
לכך הוא גזען שפל ושונא מזרחיים מובהק. אבל מעל הכל הוא אוהב פרובוקציות. מאוהב
בפרובוקציות של עצמו. הפרובוקציה האחרונה – הוא הודיע שהוא מתפקד למפלגת העבודה.
יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג לא התלבט הרבה והודיע מיד על
החלטתו לפעול בדרך משפטית כדי לחסום את דרכו של חצרוני למפלגת העבודה. כל הכבוד!
ועכשיו על נתניהו ללכת בעקבותיו ולבצע מהלך דומה לחסימת הבריון הפשיסט
"הצל", שהודיע על כוונתו להתפקד לליכוד.
* מועצת הצביעות - אמנסטי: משטר אסד הוציא להורג אלפי
אסירים בשנים 2011-2015. באותן שנים היה משטר זה גורם מרכזי במועצת זכויות האדם של
האו"ם, שמורכבת ברובה הגדול מדיקטטורות, וכמעט כל מעשיה היו תעשיית גינויים
לדמוקרטיה הישראלית על מימוש זכות ההגנה העצמית שלה, וזכותה להגן על אזרחיה מפני
פשע המלחמה המתמשך של ירי טילים על אוכלוסיה אזרחית.
* קטנו עבה ממותני אביו – ממי למד בשאר אסד לטבוח באסירים? מאבא שלו. או שמא הוא קיבל זאת בגֶנים.
גם חאפז אסד ערך טבח דומה, "רק" במאות אסירים פוליטיים, מתנגדי המשטר.
מה שלא הפריע לראש ממשלת ישראל באותם ימים, אהוד ברק, היום אלוף הציוצים והמשיח
התורן, שניסה בכל מאודו, באובססיה חולנית, למסור את הגולן לאסד, לדקלם השכם והערב
את המנטרה "חאפז אסד, מנהיג אמיץ וחכם, מעצבה של סוריה המודרנית". סוריה
המודרנית... זה אותו ברק, שכשר הביטחון הכריז לפני שש שנים בכושר הניתוח המפורסם
שלו, שהפלתו של בשאר אסד היא שאלה של ימים או לכל היותר שבועות.
* לעולם לא עוד – האהדה שלה זוכה מנהיגת הפשיזם הגזעני בצרפת
מישראלים, אך ורק מהסיבה שכעת הגזענות והקסנופוביה של הימין הקיצוני האירופי מתמקדות
במוסלמים יותר מאשר ביהודים, מעוררת פלצות, ומנוגדת לצו המוסרי והיהודי העליון,
שאנו נשבעים לו זה 72 שנים: לעולם לא עוד.
* יחי ההבדל - מה ההבדל הקריטי בין אובמה לצ'מברליין?
את צ'מברליין החליף צ'רצ'יל.
* מנהיגת העובדים - כל תגובות הלעג: "מה זה הארגון האנכרוניסטי הזה, ההסתדרות? את
מי הוא מעניין? הוא לא רלוונטי" וכו', לא תשמענה עוד אם וכאשר שלי יחימוביץ'
תעמוד בראשו.
* קל וחומר - לזכותו של יו"ר ההסתדרות ניסנקורן ניתן לזקוף שני הישגים
משמעותיים: העלאת שכר המינימום וקליטת עבדי קבלן כעובדים במגזר הציבורי. אם
להישגים כאלה הגענו עם ניסנקורן, ניתן רק לדמיין לאלו הישגים נגיע עם מנהיגה כשלי
יחימוביץ' בראש ההסתדרות.
* מעצר שווא? – שופט בית המשפט השלום בפ"ת נזף במשטרה על מעצר שווא של כמעט
24 שעות, של צעיר שלא הוגשה נגדו תלונה ולא היו סימנים מספקים לכך שעבר על החוק.
חירות האדם היא ערך מקודש, ומעצר שווא הוא פגיעה נוראה בערך זה. למרבה הצער, יש
בישראל יותר מדי מעצרי שווא, ופחות מדי שופטים עומדים מול המשטרה בהגנה על זכותו
של האזרח לחירות.
ועם זאת, דווקא במקרה הזה, ספק בידי אם השופט צדק. זאת אני מסיק דווקא
מן המידע שנמסר בכתבה ב"קול ישראל" שהייתה חד משמעית נגד המשטרה ובעד
השופט. סופר שם על משטרה שהוזעקה לבית בקלנסווה בשל דיווח על אלימות במשפחה.
בהגיעה לבית, אמרה האישה שהיה ויכוח בין בני הזוג והיו דחיפות והיא אינה רוצה
להגיש תלונה.
לכאורה, בכך צריך היה להסתיים העניין. אלא שהניסיון מלמד על פחד של
נשים מוכות מפני בעליהן המכים, ועל אווירה של טרור במשפחה. ודווקא במקרים כאלה, על
השוטרים להגדיל ראש מעבר לפרוצדורה היבשה של הגשת תלונה.
כאמור, הכתבה ביומן הבוקר ברשת ב' הייתה מאוד חד-צדדית נגד המשטרה.
אותם שדרים הם הראשונים לדקלם את הקלישאה ש"הכתובת הייתה על הקיר", כשזה
מסתיים בטרגדיה.
* תבשיל מסריח - מחאה רבתי, שהוציאה לרחובות מאות אלפי
אזרחים רומנים, הביאה לביטולו של צו ממשלתי - חוק לעידוד השחיתות, המונע הפללת
פוליטיקאים על לקיחת שוחד עד סכום מסוים.
אמנם הניסיון הנואל הזה נכשל, אולם יש
מה ללמוד ממנו. אם הוא היה מתקבל, השוחד היה לגאלי. ואף על פי כן הוא לא היה
לגיטימי. אולי הוא לא היה מעשה עברייני, על פי החוק היבש, אך הוא לא היה פחות מושחת
ופחות בלתי מוסרי כהוא זה.
גם אם מישהו יחליט שגניבה ושוחד הם
חוקיים, זה לא יהפוך אותם למוסריים, לנורמטיביים. זה רק יעיד על חולי מוסרי של
המערכת הפוליטית הקובעת את החוקים.
ואם אדם היה נתפס כלוקח שוחד, אך לא
היה מוגש נגדו כתב אישום כי זה לא פלילי, הוא לא יכול היה להיתמם ב"אין
כלום".
על האזרחים להציב בפני המנהיגות רף
מוסרי וציבורי גבוה הרבה יותר מהסף הפלילי. לא כל מה שאינו חוקי כשר, ולא כל מה
שאינו בשל לכתב אישום, הוא תבשיל שהציבור צריך להסכים לאכול.
* שאלה של גיל – ביקורת נמתחה על מינויו של רונן מנליס לדובר צה"ל. הביקורת לא
הייתה על מקצועיותו והתאמתו, אלא על גילו. הוא רק בן 38.
הרמטכ"ל השני של צה"ל יגאל ידין התמנה לתפקידו בגיל 31.
זאת, אחרי שניהל בפועל את מלחמת השחרור בהיותו בן 30. המצביא הגדול של מלחמת
השחרור, יגאל אלון, היה בן 30. שדרת הפיקוד הבכיר הייתה בשליה שנות העשרים שלה.
קצת עובדות, למען הפרופורציה.
* ביד הלשון
כנסו – בווצאפים ובפייסבוק הופצה תמונה של שלט ועליו כתוב בגדול
"מבצע ענק של פירות יבשים – טובי שבט הגיע". נכון, אני יודע שזו
"טעות" מכוונת, אך זה חביב. אהבתי את ההומור. בקטן, בצד, אפילו נכתב ש"המבצע
ימשך גם באסרו חג".
אבל לצד הטעויות המכוונות הייתה גם טעות שלהערכתי היא בלתי מודעת, והיא
נפוצה מאוד. "כנסו לא תתאכזבו".
כאשר אני קורא את המילה "כנסו" (ובטוקבקית מצויה:
"כנסו כנסו") אני תמה. את מי רוצים ממני שאֲכנס. לכנס את העדר? לכנס כֶּנֶס?
כנסו הוא הציווי ברבים של כינס, בבניין פיעל. כינסתי, כינסתם, כנסו.
אבל אם לא רוצים מאתנו לכנס אלא להיכנס, יש לומר: היכנסו. היכנסו הוא
ציווי רבים של נכנס, בבניין נפעל.
* "חדשות בן עזר", "על השבוע"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
