* תקציר החדשות – רקטה נורתה מרצועת עזה לעבר ישראל. שורת התקפות של צה"ל
ברצועה. פגז סורי נפל בגולן. צה"ל הגיב בסוריה. ירי רקטות מסיני לעבר אילת. פיגוע
טרור בשוק בפתח תקווה. תקיפת חיילות וחיילי צה"ל בידי פורעים חרדים. חוליגנים
חרדים משתוללים בהפגנות נגד גיוס לצה"ל.
* הרהורים בשבת שירה – ב"שבת שירה" אנו קוראים בפרשת השבוע את שירת הים ובהפטרה
– את שירת דבורה.
על רקע הפגנות החרדים נגד השירות בצה"ל ובעד ההשתמטות והעריקה
בחסות בנינו המחרפים נפשם כדי שהפרזיטים האלה ימשיכו להשתמט, לערוק ולהתפרע, כדאי
להיזכר באירוע המונצח בשירת דבורה.
יש בתוכנו מי שטרם יצאו מהגלות, טרם
השתחררו מן העבדות. ההשתמטות משירות בצה"ל היא ביטוי מובהק לכך. וגם ככאלה הם
אינם הראשונים. היו תקדימים להשתמטות, כבר בתקופת המקרא.
ההפטרה מתארת את מלחמת ישראל בסיסרא,
שר צבא יבין, מלך כנען, שלחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה. דבורה הנביאה, המנהיגה
והשופטת של העם, מגייסת את ברק בן אבינועם לפקד על העם במלחמה. המלחמה מסתיימת
בניצחון. בשירת הניצחון, דבורה אינה מטייחת את העובדה המבישה שהיו משתמטים ואין
היא חוסכת במילים קשות כדי לבטא את סלידתה מהתופעה.
"אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ
יְהוָה, אֹרוּ אָרור יֹשְׁבֶיהָ. כִּי לֹא-באוּ לְעֶזְרַת יְהוָה, לְעֶזְרַת
יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים".
מוזר. אלוהים זקוק לעזרה? המסר של
דבורה הוא שאלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו. הוא זקוק לעזרה הזאת. ומי שמשתמט ממנה
מקולל: אורו ארור.
על מי מדובר? יש פרשנות מיסטית המדברת
על חוצנים וגורמים שמימיים שלא התגייסו לסייע לאלוהים, אך בעיניי היא סותרת את רוח
היהדות. וכיוון שאיננו יכולים להפיק כל לקח מהפרשנות הזאת, היא חסרת משמעות. לעומת
זאת, גרסה אחרת היא בעלת משמעות רבה.
על בסיס הפסוק הזה משירת דבורה, אמרו
חז"ל שמי שמסרב להחלטות בית דין, כלומר להחלטות הגורמים המוסמכים של המדינה,
ומשתמט מהמלחמה – מחרימים, מנדים ופורטים ברבים את חטאיו. ועל כך כותב "ערוך
השולחן": "שבזמן שסיסרא דחק את ישראל, ונתעוררו דבורה הנביאה וברק בן
אבינועם, וגזרו על כל ישראל שיתעוררו למלחמת מצווה זו להילחם עם סיסרא; והיה שם
אחד, שמו מרוז, אדם גדול [כלומר חשוב, בעל מעמד, מפורסם, עשיר, חזק], והוא וכל
אנשי מקומו לא רצו לבוא".
זוהי תופעה ארורה, מצהירה דבורה. וכמה
חבל, שהיא קיימת בתוכנו עד היום, ללמדנו שעדין לא השלמנו את היציאה ממצרים, מבית
עבדים.
* עבדים נרצעים - בשבת שעברה, שבת פרשת "בא", קראנו על יציאת מצרים. לא
חלף שבוע מהתרוממות הרוח של היציאה מבית עבדים, מעבדות לחירות, וכבר השבת, פרשת
"בשלח", קראנו את הפסוקים הבאים: "הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם,
לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר?
מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם? הֲלֹא זֶה
הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם, לֵאמֹר: חֲדַל מִמֶּנּוּ,
וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם. כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ
בַּמִּדְבָּר".
אנו קוראים זאת, ואותם בני ישראל נראים
כל כך עלובים ובזויים בעינינו, עבדים נרצעים בנשמתם.
והיום? כתבה ב-ynet מלמדת
על העובדה המצמררת, שמאז שנת 2000 יותר מ-33 אלף ישראלים ביקשו דרכון של גרמניה,
ארץ המרצחים, וחלקם אף ויתרו לשם כך על הדרכון הישראלי. איזו עליבות! עבדים נרצעים
בנשמתם.
* שיימינג לדרעי – כל מי שקרא דברים שכתבתי ב-27 השנים האחרונות, מאז החלו להתפרסם
מעללי השחיתות של דרעי (הפוליטיקאי המושחת ביותר בתולדות המדינה זולת אולמרט), לא
יחשוד בי באהדה לאיש הזה, אם לנקוט לשון המעטה. אולם הפעם, אני רחוק מלהתפעל
מהשיימינג שעשה לו בני אלבז, ואיני שותף לחגיגת השמחה לאיד.
אפשר לחשוב. מה קרה? הוא מרח קצת בצל על העיניים כדי לזייף בכי? מדובר
בתשדיר בחירות. עם במאי ומשחק, כמו כל תשדיר בחירות. וכי מישהו חושד בצערו הכן על
מותו של הרב עובדיה? אז נכון, זה לא סימפטי. אבל האמת היא שמה שאינו סימפטי הוא
שהדבר נחשף בצורה מביכה כל כך. אני בטוח שבאותה מידה יכלו להיחשף קטעים מביכים
מסוג זה אצל כל המועמדים בכל המפלגות.
הדבר המכוער באמת הוא השיימינג שעשה אלבז. זכרו מיהו אלבז. אלבז הוא
"זמר הבית" שהדהד את "הוא זכאי" בקרב רבבות מעריצי דרעי. דרעי
גנב ולקח שוחד? מה אכפת לאלבז. כל בתי המשפט בכל הערכאות פסקו פה אחד להרשעתו, על
פי ראיות? אז מה? הוא זכאי! למה? ככה.
אבל כאשר יש ביניהם סכסוך כספי – אין זכאי. אין חברות. אין אלוהים. זה
זמן השיימינג, והשיימינג הכי מכוער והכי מבייש שיש.
ועל מה הסכסוך? אלבז קיבל מאות אלפים, אבל טוען שהובטחה לו גם משרה
ציבורית וההבטחה הופרה. לכן הוא ירד מהארץ ומשם מכפיש את דרעי.
בא לי להקיא. אבל לשם כך אני צריך לדחוף אצבע ללוע, ואז יאמרו שזייפתי
הקאה.
* מדע בדיוני - מועצת הנוער של הגולן נפגשה עם מועצת הנוער של הכפר הדרוזי מסעדה,
והם בנו תכנית של מפגשים ושיתופי פעולה בין בני הנוער משני המגזרים.
מי היה מאמין? עד לפני שנים ספורות עצם
המחשבה שנמצא פרטנר למפגש כזה הייתה מדע בדיוני.
* מחוות סרק מפוקפקות - ככל שממשל טראמפ מרעיף עלינו מחוות סרק מפוקפקות, כמו סיכול מינויו
של סלאם פיאד כשליח האו"ם ללוב, "למען ישראל", גדל חשדי שזהו תחליף
למימוש הצהרות הבחירות הפרו ישראליות האמתיות שלו, כמו הכרה בריבונות ישראל על
בירתה והעברת שגרירות ארה"ב לירושלים.
* סניף "בצלאל" בטהרן – בהפגנות האספסוף האיראני בטהרן, בראשות המנהיג ה"מתון"
רוחאני, הוצגו תמונות של טראמפ ועל צווארו כרוך חבל תליה, במסגרת חופש הביטוי.
* תסמונת אלפר - עיתון "הארץ" מקפיד בעקביות לתמוך בהשבת גופות מחבלים
למשפחותיהם. ומה באשר להשבת גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול, המצויים בידי
חמאס? זה כבר משהו אחר.
רוגל אלפר, מהגרועים בדבוקת שוקן, שואב את ההנאות הגדולות של חייו,
משמחה לאידן של משפחות שכולות ישראליות, מגילוי בוז לאבלן ומהתגוללות גסה עליהן. בפשקוויל
שפרסם השבוע הוא בז למשפחת גולדין על מאבקה לקבורת בנה בקבר ישראל, ובעיקר לעג
לאחיו של הדר, חמי. "חמי מפגין תסמינים מתקדמים של מצב שאפשר לכנות 'תסמונת
גולדין', על שם אחיו... מדובר בדיסוננס קוגניטיבי שמתאפיין בכך שהדובר חדל להבחין
בין המתים לחיים ומתרעם על כך שאין המת זוכה ליחס של חי... היבט נוסף ב'תסמונת
גודלין' הוא שיגעון גדלות, שמאפיין הרבה משיח 'משפחת השכול' הישראלית. מעמד השכול
מעניק לו בעיניו סמכות ופריבילגיה לקבוע סדר יום וסדרי עדיפויות לאומיים".
בעקבות פשקוויל הנאצה, כתבו הוריו של הדר למו"ל שוקן שאלה קצרה:
"האם לדעתך לרצות בקבורה ראויה לבננו זו ההגדרה ל'שגעון גדלות'?"
מה לדעתכם הייתה תשובתו הבזויה של שוקן? "בהחלט".
נכון, מאוחר יותר הוא מחק את התשובה וחזר בו. אך במקרה זה איני אומר
"עוזב ומודה ירוחם". את האמת שלו הוא כתב בתגובה הספונטנית, האותנטית,
לפני שהתייעץ עם יועציו המשפטיים.
על סמך מה אני כותב זאת? על סמך העובדה שבמקום לרמוז לרוגל אלפר שרצוי
היה שיתייעץ עם גורמים מקצועיים שיכולים לסייע לו, הוא הפך אותו לחלון הראווה של
עיתונו.
לא תהיה זו הגזמה להגדיר את השוקניזם כ"תסמונת אלפר".
* פקה פקה - מה ההבדל בין אוטו ויינינגר לרוגל אלפר? ויינינגר הגשים את
האוטו-אנטישמיות שלו. אלפר סתם פקה-פקה.
* איזה צהוב - בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו מכתב וגלויה ששלחתי להוריי ממוצב
צה"ל ליד אגם קרעון בלבנון, בראשית 1984.
מתוך המכתב, למחרת יום הולדתי ה-21: "ב-19.1 אחה"צ יתקיים
טקס סיום בכותל. אני מבקש שכבר תשריינו לעצמכם את התאריך, ושתגיעו כולכם.
לאחר הטקס יש לנו מסיבת סיום. קבעו אותי לצוות המכין את המסיבה, ורצו
שאכתוב לה את הטקסט.
הייתי אמור להישאר עם כל הצוות בארץ, בקיבוץ משמר דוד, כל היום
להסתובב על בגדים אזרחיים, ולצאת כל לילה הביתה. צ'ופר מאוד רציני ומאוד קורץ, אך
לא רציתי להישאר שם, כשכל החבר'ה נמצאים פה. פשוט לא הייתי מרגיש בנוח. אני מקווה
שהמסיבה תהיה מוצלחת ושלא ארגיש שהייתי חסר בצוות".
ועל כך הגיבו הבנים שלי: "איזה צהוב!"
צהוב?! מתוך "שירת הפזמניק" של רוביק רוזנטל: "חייל
צייתן וממושמע, בעל סממני התנהגות המוגדרים 'אשכנזיים'... הגדרה במילון
פזמוזואורוס: 'צבע מהגוון הבהיר, כצבעה של
השמש. משמש בסלנג החפ"ש בתור מילת גנאי לקצינים וחיילים בעלי ראש גדול
ואחריות'. על פי ההגדרות המקובלות, חטיבת הצנחנים וכן חטיבת הנח"ל נחשבות
חטיבות צהובות'...". טוב, הייתי נח"לאי בגדוד 50 – הנח"ל המוצנח,
שהיה אז חלק מחטיבת הצנחנים. שילוב צהוב קטלני.
אגב, השהות שלנו בלבנון הוארכה, הטקס בכותל בוטל ומה שאני זוכר ממסיבת
הסיום זו את ההופעה הבלתי נשכחת (עובדה!) של דני סנדרסון בליווי של חיים רומנו.
* ביד הלשון
אחר כבוד – הודעה שנשלחה לכל חברי אורטל: "ליד הספריה מונחים ספרים רבים, שאינם
מתאימים או מיועדים לספריה... אני מזמינה את כל מי שרוצה לקחת משם ספרים... מחר
בבוקר הם יפונו אחר כבוד למקום אחר".
מה פירוש "אחר כבוד"? בצורה מכובדת. תוך שמירת כבודו ומעמדו
של פלוני. אולם פעמים רבות הדבר נאמר באירוניה – "סולק אחר כבוד מ..."
וכד'.
המקור לצירוף המילים הוא מקראי. הוא מופיע בשני מקומות. בזכריה ב: "כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: אַחַר
כָּבוֹד שְׁלָחַנִי אֶל-הַגּוֹיִם, הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם, כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם
נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ".
ובתהילים עג: "בַּעֲצָתְךָ
תַּנְחֵנִי, וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי".
ובאשר לספרים... באותו ערב שכחתי,
ולמחרת כשנזכרתי כבר היה מאוחר מדי.
* "חדשות בן עזר", "על השבוע"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
