הבלוג של אורי הייטנר

* משיח שקר - אנשי הימין שהאמינו במשיח השקר טראמפ, ופנטזו שהוא עומד להגשים את חזון ארץ ישראל השלמה, מתחילים להתפכח. מהי תגובתם? הם מאשימים את ... נתניהו. כביכול, נתניהו שיבש לטראמפ את התוכנה. למה הם מאשימים את נתניהו? וכי מה יעשו? יודו בטעותם? זה הרבה יותר קשה.

וכך נתניהו, שמזה שנתיים עושה הכל כדי לרצות אותם, מועלה בידיהם על השיפוד.

* הרוויזיוניסט האחרון – רובי ריבלין הוא המוהיקני האחרון של הציונות הרוויזיוניסטית, שמשמעותה: דבקות חסרת פשרות בארץ ישראל השלמה ודבקות חסרת פשרות בשוויון זכויות מלא לכל תושבי הארץ. לכן, לא הופתעתי כאשר הוא הציג את משנתו בכנס ירושלים, וקרא להחיל את ריבונות ישראל על כל יהודה ושומרון, ולהעניק אזרחות מלאה לפלשתינאים החיים שם.

אם יהדות ארה"ב תעלה לארץ בהמוניה, גם אני אתמוך בכך. אולם כיוון שהחזון הזה אינו נראה בר מימוש, משמעות הצעתו של ריבלין היא איום משמעותי על היותנו מדינה יהודית, בעלת רוב יהודי ברור לדורות. הצעתו של ריבלין היא הדרך להפיכתנו למדינה דו-לאומית.

כריבלין, גם אני מאמין בזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל כולה, אולם אני מבין שאין מנוס מפשרה טריטוריאלית, כדי להבטיח את היותנו מדינה יהודית.

* מוכי שנאה - ספק אם יש אמת בידיעות על מינויה של ציפי לבני לתפקיד בכיר באו"ם, אולם הרשת רועשת, ומלאה בפוסטים ימננים דוחים, המציגים את מינויה כמינוי אנטי ישראלי, מינוי של אויב. איזה אנשים עלובים, מוכי שנאה.

ציפי לבני היא מבחינתי יריבה פוליטית ואידיאולוגית, אולם היא פטריוטית ישראלית לעילא ולעילא, ואם תהיה הישראלית הראשונה שתמונה לתפקיד בכיר באו"ם, אהיה גאה בה, בהיותי ישראלי.

טוב, אני לא דוגמה, אני פטריוט של מדינת ישראל, לא של "מחנה הימין".

* אין כלום – בפרשת השבוע, פרשת "יתרו", מוגדרות התכונות הנדרשות מן השרים ונושאי משרות ציבוריות: "אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת, שונאי בצע".

* יש כלום – מסתמן: התיק נגד שמעון בטאט, מקורבו של הרצוג, בנושא הקמפיין הנגטיבי נגד שלי יחימוביץ' במימון בלתי חוקי ובתרומה אסורה בבחירות המקדימות במפלגת העבודה, יבשיל לכתב אישום (בכפוף לשימוע). כזכור, לפני ימים אחדים הודיע היועץ המשפט לממשלה מנדלבליט על החלטתו שלא להעמיד לדין את הרצוג, באותה פרשה, בשל העדר ראיות מספיקות.

מהודעת מנדלבליט ברור ששחיתות הייתה גם הייתה. וכנראה שהיא אף תניב בקרוב כתבי אישום.

ישראל היא מדינת חוק, ואם אין תשתית ראייתית להעמיד אדם לדין, אין להגיש נגדו כתב אישום. אולם מן הבחינה הציבורית, איש ציבור בכיר ומועמד לראשות הממשלה אינו יכול לתפוס מחסה מאחורי היעדר ראיות מספיקות בפרשת שחיתות ועבירות על החוק שנעשו למענו, בקמפיין שלו, והעמרי שרון או השולה זקן שלו יעמדו לדין, מבלי שהוא יינזק. קל וחומר, כאשר מדובר במי שהגיע למנהיגות בזכות השתיקה. הוא לא יוכל להישאר טפלון לנצח.

* קומיסר התקשורת - אם אכן המובן מאליו יקרה, ונתניהו ייאלץ להיפרד סוף סוף מתפקידו כשר התקשורת, הוא ימנה לתפקיד שליח שישרת אותו ללא עכבות, בלי לשאול שאלות; את מי שהכי קל לגנוב אתו סוסים. להערכתי, המועמד המוביל הוא צחי הנגבי. אין מתאים ממנו לתנאי המכרז. מבין כל המועמדים האפשריים, בעלת הסיכוי הנמוך ביותר היא גילה גמליאל, שאם תהיה בתפקיד, היא עוד עלולה לראות עצמה מחויבת לטובת הציבור.

* עיר מקלט – הידיעות על כך שאלחנדרו טולדו, נשיאה לשעבר של פרו, המבוקש בחשד לשוחד, עשה דרכו לישראל, שלה אין הסכם הסגרה עם פרו, התבררו כשגויות, או לפחות מוקדמות. אני שמח על תגובתה המהירה והנחרצת של ישראל, על פיה לא יורשה טולדו להיכנס לישראל ויוחזר לארצו. אסור שישראל תהפוך לעיר מקלט לפוליטיקאים מושחתים מן העולם, וטוב שהמסר הזה הובהר לעולם כולו מיד, ללא כל היסוס. אם לא ננהג כך, עוד תפתח רכבת אווירית של פוליטיקאים מושחתים בדרך לישראל.

* מופרעות נפשית - סוגיית האלוהות – קיומו של אלוהים, מהותו ומשמעותו, מלווה את האנושות מתחילתה ותלווה אותה כל עוד היא קיימת. גדולי הפילוסופים ואנשי הרוח בכל הדורות עסקו בכך. תשובה לשאלה זו לא תהיה לעולם, כיוון שאמונה, מעצם מהותה, אינה אמפירית. האלוהים, אם קיים או איננו – עצם מהותו היא כזו, שהוא בלתי ניתן להוכחה ולא להפרכה.

רוגל אלפר: "האמונה באל כזה היא משגה כה נבער, עד שיש בו מן הטמטום ומן המופרעות הנפשית".

כל הוגי הדעות בכל הדורות מטומטמים ומופרעים נפשית, על פי אלפר.

ובכלל, בכל הקשור ליציבות נפשית, אי אפשר לחשוד באלפר ולו בקורטוב של מודעות עצמית.

* טמטום - הפשקוויל של אלפר הוא תגובה לסדרת מאמרים של חתן פרס ישראל פרופ' שלמה אבינרי, שבהם יצא נגד חילוניות חלולה (ובין השאר הדגים זאת באזכור הפשקווילים של אלפר). ועל כך הגיב אלפר: "עם הדת האורתודוקסית צריך להתעמת בנחרצות ובנחישות, בלי הפוליטיקלי קורקט המתייפייף, שנודף מגישתו של אבינרי... אין אלוהים ולהאמין בו זה טמטום".

מאמריו של פרופ' אבינרי ב"הארץ", כולל אלה שאיני מסכים כמעט עם אף מילה בהם, הם קרן אור באפילה. בכל פסקה מכל מאמר של אבינרי יש יותר עומק ויותר תוכן מבכל הפשקווילים המטומטמים, המופרעים והנבערים שכתב אלפר מימיו.

* חג האהבה - איזו קפיצת הדרך. רק בשבת חגגנו את טו בשבט וכבר ביום שלישי - את טו באב.

            * ביד הלשון

יפתח - בפינה שהוקדשה לשם משפחתו של יגאל אלון, סיפרתי שיש יישוב וחצי המנציחים את שמו. קודם כל – טעיתי, משום מה שכחתי דווקא יישוב שהייתי חייב לזכור, אך עליו אכתוב את הפינה הבאה.

על היישוב אלון שבמדבר יהודה כבר כתבתי, ומהו החצי? אולי אפילו רבע. קיבוץ יפתח משמר בעקיפין את שמו של יגאל אלון, אך דווקא את שמו המקורי, פייקוביץ'.

איך הגעתי מיפתח לפייקוביץ'?

קיבוץ יפתח יושב בגליל העליון, ברכס נפתלי, ליד מצודת ישע, בקרבת גבול לבנון. הקיבוץ עלה לקרקע כיישוב משלט ב-1948 בעיצומה של מלחמת השחרור, בידי לוחמי הפלמ"ח שלחמו בקרבות הקשים לשחרור הגליל, אבדו בהם רבים מחבריהם, וראו לנכון להיאחז באדמה ששחררו, להכות בה שורשים ולהקים בה את ביתם.

הפלמ"חניקים, שייסדו את הקיבוץ, נתנו לו את שם חטיבתם – חטיבת יפתח. החטיבה נקראה כך, כיוון שהוקמה מאיחוד שלושה גדודי פלמ"ח לצורך מבצע יפתח – המבצע לשחרור הגליל העליון ובתוכו העיר צפת, בחודשים אפריל – מאי 1948.

על המבצע פיקד יגאל אלון. על פי החלטת ראש אג"ם יגאל ידין, נקרא המבצע "מבצע יפתח", כשמו המחתרתי של המפקד – יפתח. אלון קיבל את שמו המחתרתי, מראשי התיבות: יגאל פייקוביץ' תל חי.

ובמיתולוגיה הפלמ"חניקית ראשי התיבות קצת שונים: יגאל פייקוביץ' תן חופש.

ויגאל אלון היה משיב: פלמ"ח! פה לא מקבלים חופש!

* "חדשות בן עזר", "על השבוע"