בפרק ב עוסק מלאכי בבגידה.
אין זה חדש שנביאי ישראל עוסקים בבגידה, אך הפעם זה אחרת. בדרך כלל,
כאשר דיברו הנביאים על בגידה, הייתה זו אלגוריה. הם דיברו על אישה נואפת, בוגדת
בבעלה, כאשר האישה הייתה אלגוריה לעם ישראל הבוגד באלוהיו.
בפרק זה מדבר הנביא על בגידה בין בני זוג, ולא כאלגוריה, אלא כתופעה ארצית,
שהוא יוצא נגדה. וכאן, הבוגדים הם הגברים.
הנביא יוצא נגד גברים יהודיים הבוגדים בנשותיהם היהודיות למען נשים
נוכריות. יש בכך ביקורת חריפה נגד נישואי תערובת ויחסים עם נשים לא יהודיות. אך יש
כאן בפירוש קריאה לנאמנות של גבר לרעייתו.
למה? כי "הִיא
חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ". אין המדובר כאן ביחסי
קניין ובעלות, אלא ביחסי חברות וברית שוויונית. הגבר שבגד באשתו הפר את ברית האהבה
והחברות ההדדית ביניהם. "יְהוָה
הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ,
וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ. וְלֹא אֶחָד עָשָׂה, וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ,
וּמָה הָאֶחָד מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱלֹהִים וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם, וּבְאֵשֶׁת
נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד".
העובדה שמדובר בתופעה המונית, מתבטאת בים של דמעות של הנשים הנבגדות,
הפגועות. "כַּסּוֹת
דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח יְהוָה, בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה,
וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם". בית
המקדש אינו יכול למלא את ייעודו, כיוון שהוא משמש בעיקר כאתר הבכי של הנשים
הפגועות.
גם חלקו הראשון של הפרק עוסק בבגידה. בחלק זה נוזף הנביא בכוהנים,
שאמורים להיות נושאי הברית בין אלוהים לישראל, הנותנים דוגמה אישית המחנכים את
הציבור. אך הם מפרים את הברית, מועלים באמון שהוענק בהם ובשליחותם. "וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ,
הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה, שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי".
אין חילול השם גדול יותר, משחיתות של כוהני דת. ע"ע פינטו,
ברלנד, מצגר.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
