"כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח
וְדַעַת אֱלֹהִים - מֵעֹלוֹת"; פסוק זה מייצג
פסוקים רבים של נביאי ישראל הנושאים אותו מסר. הדרישה שהיהדות מציבה בפני עם
ישראל, אינה הפולחן, אלא הנורמות החברתיות, המוסר, הערכים. לעתים מתלווה למסר הזה
הסתייגות בוטה מפולחן הקורבנות.
בפרק א במלאכי, אנו מגלים תמונה אחרת. בפרק א, לא זו בלבד שפולחן
הקורבנות תופס מקום חשוב ומרכזי, אלוהים גוער בעמו על איכות הקורבנות, כאילו היה
מבקר מסעדות.
אולם מפרק לפרק הוא משתפר. בפרק ב הוא יוצא נגד שחיתות כוהני הדת ונגד
נטישת הנשים היהודיות והחלפתן בנוכריות. המסר בנושא אינו מתמקד רק בנישואי
התערבות, אלא בראש ובראשונה בהתנהגות הבלתי חברית ובלתי אנושית של אותם גברים כלפי
נשותיהם, שהן חברותיהם ובנות בריתם; באמירות שהקדימו את זמן באלפי שנים, ביחס למעמד
האישה.
פרק ג, הפרק האחרון במלאכי, שהוא גם האחרון בכל ספרי הנביאים
בתנ"ך, מכין אותנו לאחרית הימים, ליום ה'. כדי לאפשר את הגאולה, אלוהים צריך לנקות
את השטח. וכאן אנו נוכחים שוב, שמה שחשוב לאלוהים אינה השאלה האם הסטייק המוקרב לו
הוא מדיום וול או וול דן, אלא ההתנהגות המוסרית והצדק החברתי בעם ישראל. קָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי
עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר
וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר, אַלְמָנָה וְיָתוֹם, וּמַטֵּי גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי,
אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. כלומר הדבר העומד בין עם ישראל לבין
הגאולה הוא העושק, הפגיעה בחלשים, היחס למיעוטים. על כך יישפט עם ישראל, ורק ביעור
התופעות הללו יביא את יום הגאולה
****
איך הפך אליהו הנביא, הסר והזעף, הקנאי והקשה, מי שבסופו של דבר
אלוהים פיטר אותו בשל תכונות אלו, למעין סנטה קלאוס ליהודים, מגשים חלומות ומעניק
מתנות, המגיע לכל ברית מילה של כל ילד יהודי, וערב פסח לוגם מיינות כל בית בישראל?
מה גרם למהפך?
המהפך מופיע בפרק שלנו, בנבואה האחרונה בתנ"ך. "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת
אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". על פי מלאכי, אליהו, הנביא שלא מת אלא עלה בסערה השמיימה, הוא מבשר הגאולה.
* 929