לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2017

פינתי השבועית ברדיו: הייתי נער


הייתי נער / להקת הנח"ל

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 27.2.17

 

ביום חמישי ושישי שעבר, נערך במלון כינר שבצפון מזרח הכינרת הכנס "לימוד גולן" השלישי, שבמרכזו – יובל לחידוש ההתיישבות היהודית בגולן.

 

במסגרת כנס זה, עופר גביש ואני הופענו בתכנית חדשה, שכעת בכוונתנו לרוץ עמה הלאה, שנקראת "כאן הרי גולן" – הגולן בשירה ובזמר העברי, במלאת יובל להתיישבות בגולן. התכנית כוללת שירה שלנו ושירת רבים עם הרבה הסברים וסיפורים של עופר ושלי. אירחנו במופע את חנה אפל ממושב נטור שבגולן, ששרה שני שירים כסולנית. בתכנית, אנו מספרים את סיפורו של הגולן דרך השירים. על המצגת עם מילות השירים, הוקרנו תמונות מראשית ההתיישבות.

 

כשהכנו את הערב, הופתענו שכל כך הרבה שירים נכתבו על הגולן, או שהגולן מוזכר בהם. מתוכם בחרנו כ-15, ובראשית הערב התנצלתי בפני השירים שנשארו בחוץ. שמו של המופע הוא פרפרזה על השורה הראשונה בשיר "כנרת" של רחל – "שם הרי גולן". בשיר הזה פתחנו את האירוע, וממנו חזרנו 36 שנים אחורה, אל שירו הראשון של ביאליק, "אל הציפור", שבשלחו פריסת שלום לארץ ישראל, עם הציפורה הנחמדת שבחלונו, לא שכח לשאול: "הירד כפנינים הטל על הר חרמון". הטל על החרמון מוכר לביאליק מתהילים ומ"ציון הלא תשאלי" של יהודה הלוי, שאף אותו שרנו. שרנו גם את שירו של ז'בוטינסקי "שיר אסירי עכו" המסתיים ב"לנו יהיה כתר החרמון", והלאה דרך "שי" של רחל אל "בין גבולות" של חיים חפר. אגב, את כל השירים שהזכרתי עד כה, זולת "אל הציפור" השמעתי בעבר כאן בפינה.

 

מן התקופה שקדמה למלחמת ששת הימים קראתי את "שיר ערש לילדים במקלט" שנכתב לילדי קיבוץ שער הגולן, שחיו במשך שנים במקלטים, מה שהביא אותנו היישר לילדה מגדות של יובב כץ ולשיר נוסף של יובב כץ – "מלכות החרמון". מלחמת ששת הימים הניבה את מספר השירים הרב ביותר על הגולן, שרק את מיעוטם יכולנו להכניס למסגרת המופע, ובהם השיר שעוד מעט נשמע. אל "ביתי אל מול גולן" הצמדנו את "לכבוד הקיץ" של "גזוז" עם השורה "בנו ביתם אל מול גולן שני מטר לידי". השמענו הקלטה של בומבה צור מתוך השיר "אוכל": "רוצים לטייל ברמת הגולן?" והקהל הוותיק ידע להצטרף לתשובה: "לאאאאא".

 

משם המשכנו למלחמת יום הכיפורים, ולתקופת המאבק על הגולן. הקרנו קטע מנאומו של רבין בעצרת לציון 25 שנים לשחרור הגולן ואת השיר "ארץ הגולן" מתוך המופע, שחלק מן הנוכחים באולם, בניכוי 25 שנים, היו הזמרים באותה עצרת בלתי נשכחת.

 

סיימנו בשיר "לצפון באהבה".

 

לכבוד המופע, אשמיע היום את אחד משירי מלחמת ששת הימים שהיה במופע, "הייתי נער". לכבוד השיר הזה, נחזור ליישוב שהרבינו לפקוד בפינתנו יותר מכל יישוב אחר – קיבוץ משמרות. והפעם לא עם מאיר אריאל, לא עם שלום חנוך וגם לא עם חנן יובל. אבל גם השיר הזה נכתב במשמרות. כתב אותו דוד עתיד.

 

דוד עתיד, בן משמרות, הוא גיסו של מאיר אריאל. כשנולד, הוריו קראו לו בשם עתיד, אך השם נראה מוזר והם שינו אותו לדוד. דוד אימץ אותו כשם משפחה. דוד עתיד היה מן המנהיגים הצעירים של הקיבוץ. הוא היה המזכיר הראשון של הקיבוץ מבני הדור השני, כבר ב-1963, בגיל 28. בשנות השבעים הוא ניסה להוביל בקיבוץ שינויים, מן הסוג שבוצעו במרבית הקיבוצים לקראת סוף שנות ה-80. לימים הוא עזב את משמרות והשתקע בקיבוץ מעגן מיכאל, שם הוא חי עד היום.

 

דוד היה אמן צעיר במשמרות, חבר בלהקת "משמרון", שהוקמה בידי חיים חנוך, אביו של שלום. עתיד כתב פזמונים ללהקה. לימים, כך הוא סיפר בראיון המופיע באתר של מעגן מיכאל, החליט לפרוש מכתיבה, כיוון שכאשר השווה את יצירתו ליצירותיהם של מאיר אריאל ושלום חנוך, הוא הגיע למסקנה שאין הוא מגיע לרמתם, ועדיף שיבחר מקצוע אחר.

 

עתיד לא היה רק גיסו של מאיר אריאל, אלא גם חברו לנשק. אמנם הוא היה מבוגר ממנו בשבע שנים, אולם במילואים הם שירתו יחד בצנחנים. דוד נפצע בשירותו הסדיר, בפעולת חטיפה של כוח קטן בפיקודו של מאיר הר ציון. במלחמת ששת הימים הוא נפצע בשנית, בפריצה לירושלים. הוא כבר לא היה נער, אלא גבר בן 32, ולטענתו הטראומה של הפציעה השניה החזירה אותו לטראומה של הפציעה הראשונה, כשעוד היה נער. המלחמה ביגרה אותו באחת, הפכה אותו לאדם מבוגר, זקן. ובפרספקטיבה, הוא מגדיר את עצמו כהלום קרב. השיר, בדומה לשירו של יוסי גמזו מאותה תקופה, "ילדי איננו ילד עוד", שאותו השמענו בפינה זו, עוסק בהלם קרב. בפצע בנפשו של הלוחם.

 

בראיון לאתר של מעגן מיכאל, סיפר עתיד, שאחרי המלחמה צפה בערב ראיונות של דן בן אמוץ בחמאם ביפו. בן אמוץ ראיין זוג צעיר, והבחורה סיפרה שאחרי המלחמה בן הזוג השתנה מאוד. הוא הזדהה מאוד עם הסיפור, ובעקבותיו כתב את השיר.

 

בראיון שנתן לעופר גביש, הוא סיפר שכתב את השיר בשובו מטיול של קיבוץ משמרות בגולן, מיד לאחר המלחמה. ואכן, השיר מתאר את נופי הגולן: "שלגים על החרמון מול שמש נמסים" – שנת 1967 הייתה מושלגת מאוד, וביוני היו עדיין כתמים לבנים על החרמון, כפי שניתן לראות בתמונות המלחמה. עיירת הרפאים המתוארת היא קונייטרה, שתושביה ברחו ביום האחרון למלחמה.

 

טיול הוא שגרה. והשיר מתאר חזרה לשגרה – הקיץ שב למשלטיו הישנים. הווילונות הוסרו והנייר גורד – הווילונות של ההאפלה, ודבק הנייר שהודבק על החלונות כדי למנוע את ניפוצן ברעד ההפגזות. הרימונים חזרו לשוק לדוכנים, כלומר שוב – רימון אינו כלי משחית במלחמה, אלא פרי מאכל בימי שלום ושגרה. גם המילואים הסתיימו. גילחנו הזקן, גיהצנו המדים. הרחוב חוזר לעצמו - המיני שב ומשתלט על המדים. כבר לא החיילים צועדים, אלא הפזמונים במצעדים. וברחובות שוב מוכרים פלפל ותקוות. לומדים לחזור להרגלים הישנים. העניינים חוזרים אט אט למסלולם.

 

כך על פני השטח. הכל חוזר למקומו, זולת דבר אחד. "אבל פניך, נערי, נותרו שונים". הוא שר: "הייתי נער" והיא שרה "היה לי נער". הוא היה נער מאוהב, צלול היה קולו, צלולות היו עיניו. אבל הוא חזר מהמלחמה אחר. הילוכו כבד ואטומות פניו. ולמרות הכל, השיר מסתיים בנימה של תקווה, של אופטימיות, כאשר הנער שאיבד את נעוריו, פונה אל נערתו: "עכשיו חייכי אליי מוכרת ויפה". אחרי השינוי שהוא חווה, הוא נאחז במה שנשאר ולא השתנה – יופיה וחיוכה של אהובתו.

 

עתיד מסר את השיר לשלום חנוך להלחנה, אך שלום לא התלהב והעביר אותו ליאיר רוזנבלום. רוזנבלום הלחין. עתיד לא כל כך התלהב מהלחן, היה לו קשה עם המעבר החד מהמארש של הבית לרכות של הפזמון, אך השיר הצליח מאוד, הושמע הרבה והיה אהוב מאוד על הקהל. והוא נשאר נכס צאן ברזל עד היום, בחלוף יובל.

 

יאיר רוזנבלום, שעבד עם הלהקות הצבאיות, נתן את השיר לביצועה של להקת הנח"ל. הסולנית בשיר הייתה אביבה בֶּנוֹ, אולם בעת הקלטת הקליפ המיתולוגי היא הייתה בחופשת לידה והחליפה אותה שולה חן. את החייל גילם בקליפ שאולי רוזנטל, היום – שאולי רון-טל, שהיה בעלה של אביבה בנו.

 

נשמע את השיר בביצוע המקורי, ואני ממליץ למאזינים לצפות בקליפ ביוטיוב, למרות שפס הקול קצת מפגר אחרי התמונה.

 

היעדים מטוהרים והרוסים

שלגים על החרמון מול שמש נמסים

ובעיירת רפאים על הרמה

חמור בודד תועה כבטרם מלחמה.

הקיץ שב למשלטיו הישנים

אבל פניך, נערי, נותרו שונים.

 

הווילונות הוסרו והנייר גורד

פקיד העירייה נעל את המקלט

שלוחות הדשא מטפסות ומעלות

ירוק טרי על צלקות התעלות.

הרימונים חזרו לשוק לדוכנים.

אבל פניך, נערי, נותרו שונים.

 

היה לי נער מאוהב היה לי נער,

צלול היה קולו צלולות היו עיניו

הקרב נדם ושוב קרב הוא אל השער

אך הילוכו כבד וחתומות פניו.

 

גילחנו הזקן קיפלנו המדים

שתקנו סביב ספלי קפה עם ידידים

העניינים שבים אט, אט למסלולם

לומדים לא להזכיר את אלה שאינם.

לומדים לחזור להרגלים הישנים.

אבל פניך, נערי, נותרו שונים.

 

שוב החשמל בוהק בלילה ברחובות

שלטי האור מוכרים פלאפל ותקוות

על מדרכות בין שולחנות בירידים

המיני שב להשתלט על המדים.

על גל האתר צועדים הפזמונים.

אבל פניך, נערי, נותרו שונים.

אבל פניך, נערי, נותרו שונים.

 

היה לי נער מאוהב היה לי נער

צלול היה קולו צלולות היו עיניו

הקרב נדם ושוב קרב הוא אל השער

אך הילוכו כבד וחתומות פניו

 

עמדי בשער, נערה, עמדי בשער,

אני חוזר אלייך בדרכי עפר.

הייתי נער, נערה, הייתי נער,

עכשיו חייכי אלי מוכרת ויפה.

 

אך הילוכו כבד וחתומות פניו..

עכשיו חייכי אלי מוכרת ויפה...

נכתב על ידי הייטנר , 27/2/2017 22:55   בקטגוריות אמנות, אנשים, הגולן, היסטוריה, התיישבות, ציונות, רדיו אורנים, תרבות  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)