* מבחן התוצאה – במאמר
שפרסמתי ימים אחדים טרם פרסום דו"ח מבקר המדינה על "צוק איתן",
כתבתי שתהיינה מסקנות הדו"ח אשר תהיינה, הן לא תשננה את דעתי, שמדובר במבצע
מוצלח, שחולל שינוי דרמטי בביטחון ישראל, בביטחונם של יישובי הדרום, לעומת העשור
וחצי שקדם למבצע.
ועכשיו, אחרי פרסום הדו"ח, האם עמדתי נותרה כשהייתה?
בהחלט כן. דעתי לא השתנתה כהוא זה. ואין בכך ולו שמץ של ביקורת על
הדו"ח. אדרבא, לדעתי האמירות של נתניהו נגד הדו"ח, והניסיון ליצור
דה-לגיטימציה לביקורת ולהטיל דופי בגיבוי של הדו"ח לצה"ל וכוחות הביטחון,
הן אומללות, חמורות מאוד ומסוכנות. הדו"ח חשוב, יש ללמוד אותו ולהפיק ממנו
לקחים. אך אין בו כדי לשנות את התמונה הכוללת.
המבצע נבחן בסופו של דבר במבחן התוצאה. המטרה הייתה הפסקת ירי הטילים על
אזרחי ישראל. התוצאה הושגה, כמעט באופן מלא.
מלחמה נבחנת בעמידה במטרה, בניצחון, לא בניהול נכון של הקבינט. ניתן לנהל
היטב את הקבינט ולקבל החלטות שגויות ואפשר לקבל החלטות נכונות בהתנהלות בלתי תקינה
של הקבינט.
אין זה אומר שאין חשיבות להתנהלות תקינה. חזקה עלינו, שבתהליך מיטבי של
קבלת החלטות, הסיכוי לקבל החלטות נכונות גבוה יותר מאשר בתהליך קלוקל. הדו"ח
הצביע על תקלות חמורות בהתנהלות הקבינט, ויש לתקן אותן, כדי להיות מוכנים טוב יותר
לכל מבחן ביטחוני בעתיד.
אך אסור לנו להתבלבל. המלחמה נבחנת בתוצאה ולא בתהליך. והתוצאה – טובה.
* לא על הפוליטיקה לבדה – ראשי הרשויות
ב"עוטף עזה" יצאו ללמד סניגוריה על מקבלי ההחלטות במבצע "צוק
איתן", לקראת פרסום דו"ח המבקר. אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער
הנגב אמר: "לא היו ימים טובים לישראל כמו השנתיים וחצי מאז 'צוק איתן'
". כיוון ששוסטר חבר במפלגת העבודה, קשה לחשוד בו בהטיה פוליטית, באמירת
הדברים האלה. ראשי הרשויות זוכרים היטב את המציאות ב-14 השנים שקדמו ל"צוק
איתן" ואת המהפך הדרמטי מאז "צוק איתן". זה מעניין יותר מהתחשבנות
של מי שלא מונה לרמטכ"ל עם מי שמונה תחתיו, או עם מי שמרגיש שמשרד החינוך קטן
עליו ומנסה להיבנות מדו"ח המבקר לצורכי שדרוג.
* איפה היה הקבינט? –
סוגיית תפקוד הקבינט עולה בעוצמה בעקבות דו"ח המבקר. אני מציע לבחון את
התנהלות הדרג המדיני בשלושת האירועים המדיניים החשובים ביותר בעשרים השנים
האחרונות. בהסכם אוסלו פקידים ניהלו מהלך מדיני היסטורי מאחורי גבו של הדרג המדיני
וללא ידיעתו. בשלב מסוים הם שיתפו את שר החוץ פרס, שהמשיך למדר את ראש הממשלה רבין.
וכששר החוץ שיתף את ראש הממשלה, רוה"מ לא שיתף את הקבינט. השרים שמעו על הסכם
אוסלו מהתקשורת, לאחר מעשה.
בוועידת קמפ-דיוויד (שנת 2000), שינה ראש הממשלה אהוד ברק באופן דרסטי את
תפיסתה המדינית ביטחונית של מדינת ישראל. הוא הציע לפלשתינאים הצעה המנוגדת לעמדות
ממשלתו ומפלגתו - חלוקת ירושלים, נסיגה מבקעת הירדן, "חילופי שטחים",
קבלת העיקרון של נסיגה על בסיס קווי 4.6.67. על כל אלה החליט ברק על דעת עצמו, ללא
כל דיון בקבינט.
את ההתנתקות הוביל אריק שרון תוך הפרת כל סדרי הממשל המקובלים בדמוקרטיה.
אילו המהלכים הללו היו מביאים לשלום ולביטחון – התהליך הקלוקל היה נסלח.
כיוון שהם הביאו להידרדרות ביטחונית ולשפיכות דמים רבתי – התהליך הקלוקל שולי וחסר
חשיבות לעומת העניין עצמו.
אלה הפרופורציות. המבחן האמתי הוא מבחן התוצאה. במבחן התוצאה, אותם
אירועים מדיניים חוללו את המצב שחייב אותנו לצאת למבצע "צוק איתן".
במבחן התוצאה, מבצע "צוק איתן" תיקן את הנזק שאותם אירועים גרמו לו.
* מחנות ריכוז פסיכיאטריים - מתוך
הפשקוויל התורן של רוגל אלפר: "מדינה שלמה צוללת לתהום שאין ממנה חזרה רק
בגלל כמה מאות אלפי מתנחלים שמשוכנעים שהם מבצעים את צווי האל... ייאמר מיד, לו
האמינו הישראלים כי המתנחלים המציאו את אלוהים, היו מפסיקים להקשיב להם. אנשים
שמשוחחים עם ישויות שהם המציאו לא נקראים 'רוחניים', 'אמוניים' ו'ערכיים'. הם
נקראים משוגעים. במקום לתת להם לגור בהתנחלויות, מכריחים אותם לגור בבתי משוגעים.
במקום לחלק להם מיליארדים מכספי ציבור, מחלקים להם כדורים פסיכיאטריים".
כלומר, אם רוגל אלפר היה עולה לשלטון, מאות האלפים הללו היו מאושפזים מיד
בבתי חולים פסיכיאטריים. נשמע מוכר? מזכיר משטרים מן המאה ה-20 שניסו למגר את
האמונה באלוהים, והמיטו את האסונות הכבדים ביותר בתולדות האנושות.
* אשך טמיר - המוסף
הספרותי של "הארץ" נחשב למותג של איכות. בגיליון האחרון, הוא ירד נמוך
יותר מ"האח הגדול". רוב העמוד הראשון, עם המשך בעמוד האחרון, הוקדש
למיצג אקסהיביציוניסטי מביך ופורנוגרפי של מנחם בן, ששיתף את הקורא בבעיות האשכים
שלו ומתי עומד או לא עומד לו, איך הציץ מתחת לחצאית של הגננת ועל סצנה מינית עם
אמא שלו. למה הוא כתב את זה? מאותה סיבה שהלך ל"אח הגדול". אבל למה
לפרסם את זה? למה במוסף הספרותי? למה בראש המוסף הספרותי בהבלטה כזו?
* הספין של ברגמן – רונן ברגמן
הוא עיתונאי רציני, בדרך כלל, אך מפעם בפעם יש לו נפילות. ספק אם הייתה לו עוד
נפילה, כמו נפיחה ששחרר השבוע בטוויטר. הוא סיפר שמישהו בפרקליטות הצבאית אמר לו
שחבל שהם לא האשימו אל אלאור אזריה ברצח. בטח מישהו מהפרקליטות אמר לו בחצי עצבים
וחצי צחוק, והוא רץ לספר לחבר'ה. הרי גם על הריגה הם ביקשו עונש ברף הנמוך. עונש
המקסימום על הריגה הוא 20 שנה. אם הייתה איזו התלבטות בין הריגה לרצח, היו דורשים
את עונש המקסימום. עובדה שהם אינם מערערים על קולת העונש. אין זה אלא ספין. ספין
ברמת מעשייה של מישהו אמר למישהו משהו. זהו ספין חסר אחריות, השופך שמן למדורה.
ואכן, הציוץ הזה היה לוויראלי, ורץ ברשתות כחלק ממסע ההסתה נגד צה"ל.
* לה-לה-לנד – לפני כשבועיים
הקדיש המוסף "7 ימים" את כתבת השער שלו לראיון זוגי עם יקיר התקשורת
אורן חזן ועב"לתו. בראיון זה אורן חזן כבר דיבר על עצמו כראש הממשלה העתידי
של ישראל. השבוע הודיע אלדד יניב על כוונתו להתמודד על ראשות מפלגת העבודה.
וחשבתי שזה דווקא יכול להיות נחמד – אורן חזן ואלדד יניב יתמודדו
ביניהם על ראשות הממשלה. אבל לפני כן יהיה על מדינת ישראל להחליף את שמה
למוקיוניה.
* ביד הלשון
עפרה – היישוב עפרה בחבל בנימין עלה לכותרות עקב הריסת 9 מבנים מתוכו.
מה מקור שמו של היישוב? המקור הוא מקראי, מתקופת ההתנחלות. הוא מופיע
בתיאור ההתנחלות של שבט בנימין, בספר יהושע (פרק יח כא-כח): "וְהָיוּ הֶעָרִים לְמַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן
לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם, יְרִיחוֹ וּבֵית-חָגְלָה וְעֵמֶק קְצִיץ. וּבֵית הָעֲרָבָה
וּצְמָרַיִם וּבֵית-אֵל. וְהָעַוִּים וְהַפָּרָה וְעָפְרָה. וּכְפַר הָעַמֹּנָה
וְהָעָפְנִי וָגָבַע, עָרִים שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן. גִּבְעוֹן וְהָרָמָה
וּבְאֵרוֹת. וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה. וְרֶקֶם וְיִרְפְּאֵל
וְתַרְאֲלָה. וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם. גִּבְעַת קִרְיַת
עָרִים אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן. זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי-בִנְיָמִן
לְמִשְׁפְּחֹתָם".
עפרה הוא יישוב קהילתי דתי בחבל בנימין, סמוך להר בעל חצור, שנוסד
ב-1975.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
