הבלוג של אורי הייטנר

כשהתחלנו לדחוף את חוק משאל עם, המחייב משאל עם כתנאי לנסיגה משטח עליו חלה ריבונות ישראל, כמו הגולן וירושלים, הכוונה הייתה לחוקק זאת כחוק יסוד. וכאן נוצרה בעיה. בקרב החרדים וחלק מן הימין הייתה רתיעה מפני חוקי יסוד, ולא היו מוכנים לתת ידם לחוק יסוד. בשמאל הייתה התנגדות לעצם המשאל. וכך, למרות שהיה ברור שיש רוב התומך במשאל עם, אי אפשר היה לגבש חוק יסוד בנושא.

בלית ברירה, התפשרנו, וחוק משאל עם עבר כחוק רגיל. חוק זה חוק, אבל לחוק רגיל יש פחות תוקף מחוק יסוד, וגם קל יותר לבטלו.

ד"ר מחמד וותד, מרצה למשפטים במכללת צפת, עתר לבית המשפט העליון נגד חוק משאל העם, ונימק את עתירתו בשורה של טיעונים קצת... טוב, אמנע מהגדרות.

כבר בדיון הראשון היה ברור שבית המשפט דוחה את כל טיעוניו. בעצם, כמעט את כל טיעוניו. את כולם – חוץ מאחת. טענה אחת ויחידה שהעלה, כמעט הביאה לפסילת החוק. הטענה הייתה שמדובר בשינוי מהותי בשיטת הממשל הקיימת, ושאין לו תוקף, אלא אם כן יתקבל כחוק יסוד.

וכך, בלחץ בג"ץ ומתוך חשש שהחוק יפסל, חזרנו ליוזמה המקורית – חוק יסוד משאל עם. הפעם, כל תומכי המשאל התייצבו ותמכו בחוק היסוד. וכך, בזכות ד"ר מחמד וותד, שבא לקלל ויצא לברך, החוק הרגיל שאותו ניסה לפסול, הפך לחוק יסוד, כלומר למרכיב בחוקה המתגבשת של מדינת ישראל.

ד"ר מחמד וותד הוא יקיר הגולן. תודה דוקטור!

אכן, בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ.

* 929