12 יום לאחר מלחמת ששת הימים, התכנסו
נציגי הקיבוצים במועצה האזורית הגליל העליון, ובהם קיבוצי הקיבוץ הארצי, לטכס עצה –
איך מונעים את האסון של החזרת הסיוט של חיים תחת התוקפנות של האויב הסורי, כלומר
איך מונעים את מסירת הגולן לסורים. הפתרון עליו הם החליטו היה הפתרון הציוני הישן
והטוב – מקימים התיישבות שתעצב את הגבול. 22 ימים בלבד לאחר מכן, ב-14 ביולי 1967,
עלו חלוצי ההתיישבות בגולן לעלייקה, והקימו את קיבוץ גולן, לימים מרום גולן, בכור
יישובי הגולן. קיבוץ גולן לא הגדיר עצמו כשייך לתנועה מסוימת, כיוון שראה עצמו
כחלוץ איחוד התנועות הקיבוציות סביב תנופת ההתיישבות החדשה, אך לימים הגדיר עצמו
בקיבוץ המאוחד.
גם היישוב השני בגולן הוא קיבוץ. הפעם
של הקיבוץ הארצי. ב-26 בספטמבר 1967 עלתה על הקרקע ברמת הבניאס היאחזות נח"ל
שניר, ובה גרעינים של תנועת "השומר הצעיר". ביום עלייתם לקרקע קיבלו
המיישבים מברק ברכה מן השר יגאל אלון: "למתנחלים ברמת הבניאס: 'שבו בארץ הבשן
עד בעל חרמון שניר והר חרמון' ". בחלוף שנה התאזרחה ההיאחזות והייתה לקיבוץ. אמנם
הקיבוץ קם בשטח א"י המנדטורית ולכן בצד הישראלי של "הקו הירוק", אך
הסורים השתלטו על השטח באלימות בשנות החמישים. לכאורה, זאת התיישבות "כשרה"
מבחינה פוליטית, אך לא בעיני הסורים. עמדתם של הסורים במו"מ בשנות ה-90 הייתה
נחרצת – קווי 4 ביוני 1967, כלומר עקירת שניר. כן, גם שניר היא, על פי הקלישאה,
"מכשול לשלום".
היישוב השלישי בגולן היה אף הוא קיבוץ –
מבוא חמה, שעלה לגולן ב-21 בינואר 1968, והוא חלוץ ההתיישבות בדרום הגולן ובכור קיבוצי
איחוד הקבוצות והקיבוצים בגולן,
גם היישוב הרביעי בגולן היה קיבוץ,
הראשון שמלכתחילה הגדיר עצמו כשייך לקיבוץ המאוחד, עין זיוון, שעלה לגולן למחרת
מבוא חמה.
הנה כי כן, המנוע של מפעל ההתיישבות
הציונית בגולן, היה התנועה הקיבוצית. היא הקימה את הקיבוצים הראשונים, היא דחפה
להתיישבות, שריה היו גדולי התומכים בהתיישבות. ומפעל ההתיישבות הקיבוצית בגולן הוא
פאר ההתיישבות הקיבוצית שלאחר הקמת המדינה.
אך טבעי ונכון שוועידת התנועה הקיבוצית
תחגוג יובל למפעל ההתיישבות הזה, שהוא גאוותה. התנועה יכולה להתגאות בכך שהניעה את
המפעל שהשיג את היעד שלשמו הקימה אותו – עיצב את גבולה של מדינת ישראל. התנועה
יכולה להתגאות בכך שההתיישבות שהקימה מנעה אסון לאומי – מציאות קטסטרופלית שבה הכינרת
הייתה בשליטת דאעש, חלילה.
טוב עושה התנועה בכך שהיא מאחדת
בוועידה אחת ציון 80 שנה ליישובי חומה ומגדל וחמישים שנה ליישובי הגולן – שני מפעליה
הגדולים והחשובים, שקבעו את גבולה של מדינת ישראל.
אבל בעיני עופר פרג, יובל להתיישבות
הקיבוצית בגולן הוא "סיבה לעצב גדול". הוא אחד מקבוצת חברים שיצאו נגד
קיום הוועידה בגולן. הם מנמקים זאת, בין השאר, בכך שהמהלך אינו מתחשב
"בדעותיהם של שליש מחברי התנועה, אנשי הקיבוץ הארצי לשעבר".
אותה קבוצה הרוצה לכפות על 2/3 מהתנועה
את עמדת השליש, מתעלמת מכך, שגם בקרב השליש היה רוב למען ההתיישבות בגולן. עובדה,
בנוסף לקיבוץ שניר, הקים הקיבוץ הארצי גם את גשור ונטור. אחד מיוזמי המחאה, דורון
ליבר, מודה בכך ומזכיר שהוא היה שייך למיעוט, אך הזכיר את "נוסחת גשור"
המפורסמת, ש"הקיבוצים לא יהיו מכשול לשלום".
לכאורה, ניתן להבין את הנוסחה הזאת כהקמת
יישובים בגולן ובעת ובעונה אחת תמיכה בנסיגה מהגולן. אבל כל מי שמבין משהו
בהתיישבות, יודע שאין לכך שחר. אף אחד לא מקים יישובים כדי לעקור אותם. עובדה –
מתנגדי הקמתם של שני הקיבוצים, כולל ליבר עצמו, התנגדו להתיישבות על אף אותה
נוסחה. עובדה, גם תומכי הקמתם של גשור ונטור לא התיישבו ביו"ש ובבקעת הירדן,
אבל יזמו הקמת קיבוצים בגולן, כדי לעצב באמצעותם את גבול הקבע של ישראל, שיכלול את
הגולן בשטחה, בהתאם להשקפת עולמם.
אז מהי אותה נוסחה? בסך הכל גשר של
מילים בין תומכים למתנגדים כדי להשקיט רעשים ולמען שלום בית. מה אומרת הנוסחה? שום
דבר. אפשר לפרש אותה כנכונות לנסיגה. אפשר לפרש אותה כהתיישבות למניעת נסיגה,
למאבק נגד נסיגה, אך התחייבות לכבד כל החלטה של המדינה על נסיגה (ויש לזכור שעל פי
חוק יסוד משאל עם, רק במשאל עם ניתן להחליט על נסיגה מהגולן). ואני מפרש אותה,
כאמירה שההתיישבות היא מעשה של שלום, בעוד עקירת יישובים היא מעשה איבה ואלימות,
ולכן מובן מאליו שההתיישבות אינה ולא תהיה מכשול לשלום.
אבל האמת היא שאין שום משמעות לאיזו
נוסחה ישנה ועבשה, שכבר מזמן אבד עליה כלח, ובוודאי שאין היא עומדת מול מפעל
התיישבות קיבוצי חי ותוסס, שחיים בו כבר בני שלושה דורות והוא נמצא בעשור החמישי לקיומו.
מאז שהקבה"א קיבל את נוסחת גשור,
קרו כמה דברים במדינת ישראל. הגולן סופח לריבונות ישראל. חמישה ראשי ממשלה ניסו
למסור את הגולן לסוריה וסוריה סירבה להצעה. סוריה התפרקה והתפוררה ואינה קיימת
עוד. והתחולל אפילו שינוי גלובלי אסטרטגי – הקיבוץ הארצי התאחד עם התק"ם
והוקמה התק"צ. ממש מגוחך לנופף היום בנוסחה הזאת.
הגולן הוא ישראלי. כל מי שעיניו בראשו
מבין שהעובדה הזאת בלתי הפיכה. יש קומץ סרבני התפכחות, או כאלה שאוצר המילים שלהם
אינו כולל את המילה "טעיתי", שעוד מתכחשים לה. אלה אנשי האתמול; אנשים שאפילו אינם מבחינים עד כמה עמדתם אינה רלוונטית עוד, כמה היא
נלעגת.
* "ידיעות הקיבוץ"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
