ישנם ביטויים בעברית, שהשימוש שאנו עושים בהם הוא היפוכו של מובנם
המקורי. כזהו, למשל, הביטוי "עצת אחיתופל", שהייתה עצה טובה, אך אנו
משתמשים בביטוי לתיאור עצה רעה.
כך גם הביטוי "רוחץ בניקיון כפיו". ניקיון כפיים הוא ביטוי
לטוהר מידות, ליושרה. אולם כשאנו אומרים על מישהו שהוא "רוחץ בניקיון כפיו",
לרוב אנו מתייחסים למי שמעמיד בפני תם, למי שמציג עצמו כצח כסרגל וישר כשלג, כאשר
המציאות היא... קצת שונה.
אולם משמעותו המקורית של הביטוי הפוכה, טהורה לגמרי. היא מופיע במזמור
כו בתהלים, וכך כותב המשורר: "אֶרְחַץ
בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ יְהוָה". יתכן שכוונתו
לטהרה שלפני עבודת בית המקדש, אך על פי משמעות המזמור כולו ובפרט הפסוקים הסמוכים,
הכוונה להיטהרות נפשית.
איך זה קרה שהפסוק עבר היפוך של 180
מעלות במשמעותו?
יכול להיות שהדבר מצביע על מידת האמון
של הציבור בטוהר כוונותיו של דוד, שלו מיוחס המזמור?
לא יעלה על הדעת...
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
