פתחי לי
את דלתך / אהוד בנאי וברי סחרוף
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים" 27.3.17
אחת למספר שנים יוצא לאור תקליט, שאני מרשה לעצמי לכנות אותו יצירת
מופת. יצירת מופת, זה לא סתם תקליט שאני אוהב, שאני נהנה להקשיב לו, שעושה לי טוב.
יצירת מופת היא שילוב של רמה יוצאת דופן מבחינת טקסטואלית, מוסיקלית ומבחינת
הביצוע הקולי והכֵּלי גם יחד, ולא פחות חשוב – תקליט שאינו אוסף שירים, אלא יש בו
קונספט, יש בו מסר לחברה הישראלית.
לאחרונה יצא תקליט כזה – מפגש פסגה בין שנים מן היוצרים והמוסיקאים
הגדולים ביותר היום בישראל, אהוד בנאי וברי סחרוף, לתקליט של גרסאות עבריות לשירת
הלדינו, "היא הופיעה כמו הרוח". יצירת מופת, בכל הפרמטרים שהצגתי.
והקונספט, הוא הנגשה של מורשת יהדות ספרד תוך שילוב של מוסיקה עממית יהודית עם רוק
ובלוז, כמיטב החיבור המאפיין את השניים, ושבעיניי הוא הבשורה של התרבות הישראלית
היהודית בימינו. כל אחד מן השנים מייצג חיבור כזה, בין מזרח ומערב, בין פיוט ורוק,
בין מסורת וחידוש, בין יהדות וישראליות. וכאשר הם חוברים ליצירה משותפת, החיבור
ביניהם הוא בעל עוצמה ואנרגיות אדירות. בתקליט הם מגשימים חלום משותף שאותו רקמו
במשך 16 שנים, עזבו אותו וחזרו אליו וכעת הוא התגשם.
התקליט מוגש בספר – הנפתח במבוא על יהדות ספרד בימי תור הזהב ובארצות
הפזורה של יהודי ספרד לאחר הגירוש, עם דגש על השפה, המוסיקה והשירה. יש בו מאמרים
על הלדינו כשפה ועל תרבות הלדינו, ומאמרים נפרדים של אהוד ושל ברי, כשכל אחד מספר
את סיפורו האישי המשפחתי, כמי שגדל על ברכי תרבות הלדינו, השפה הספניולית, כלומר
היהודית ספרדית, שירת הלדינו והווי הלדינו.
את מילות כל השירים בתקליט כתב "עממי לדינו". אבל אם לעתים
"עממי" הוא ביטוי לעצלות של מי שלא חקר וחיפש, זה לא המקרה. להיפך, הסקירה
הכתובה על כל שיר, כוללת מחקר מתי הוא נכתב, היכן הושר, גרסאות שונות לאורך השנים
וכד'. אבל לעצם השירה העממית נטולת הקרדיט, התייחס אהוד בנאי במאמרו.
"לשירי הלדינו אין זכויות יוצרים, לא ידוע מי כתב ומי הלחין, הם
מופיעים כמו הרוח, קלים כנוצה, עוברים מאבא לבן, מסבתא לנכדה, חומקים כמו צל לא צל
בליל פלא, מדי פעם הם נעלמים, משאירים אחריהם שובל של געגוע מסתורי לא פתור, שוב
חוזרים ומתחדשים, ויש בהם את הקסם המסתורי של שירי עם: פשוטים, מעגליים, נצחיים.
הם נקראים רומנסות, לכאורה שירי אהבה, אבל בלא מעט שירים זה סיפור על
אהבה אסורה, בגידה, ורצח מתוך קנאה. כשמישהו נכנס מבעד לדלת מישהו אחר קופץ
מהחלון. יש כאן איזה סוד. משהו שלא העזו לדבר עליו, אז שרו אותו.
אבל מעבר לכל, אלה שירי געגוע וכיסופים על חיפוש שלא נגמר. האיש מחפש
את האישה בזמן שהאישה מחפשת אותו. לפעמים הם באותו החדר, באותה המיטה, אבל עדיין
הם מחפשים אחד את השניה.
ויכול להיות שהגעגוע כבר היה קיים עוד לפני שנברא העולם".
בתקליט 11 שירים. מתוכם עשרה מתורגמים לעברית, והאחרון – בשפת המקור,
ובו משולבת הקלטה של הזמר וחוקר הלדינו המיתולוגי יצחק לוי, שהיה ידיד משפחת בנאי,
שותף אומנותי ועסקי של אביו של אהוד. את הגרסה העברית לשמונה מתוך השירים, כתבו
יחד אהוד וברי.
באומרי "יצירת מופת", כוונתי היא גם לכך שאין נפילות
בתקליט. כל השירים, בלי יוצא מן הכלל, יפים, טובים, מרגשים. שיר על אהבה נכזבת
נשמע כך: "אל החלון אשא עיניי / הנערה איננה / אוהבת היא אחר בוודאי / לא עוד
אראה פניה // התריס מוגף והאור כבוי / איפה היא מי יודע / חומות מעליי ואני כשבוי
/ לא עוד אראה פניה // אל המרום אשא עיניי / הלבנה איננה / מתי יעלה האור מעליי /
ואראה שוב את פניה".
ושיר אחר, אינו משוכנע שהבל היופי ושקר החן, ולכן הוא אולי לא הכי
פוליטיקלי קורקט, אך יש בו הרבה אמת: "היא הופיעה כמו הרוח / הסתחררתי מריחה
/ צל חומק לאור ירח / ולבי הולך אתה // באור יום כשראיתיה / כל הקסם נעלם / איך
שיכר אותי הלילה / אויב ללב המיותם // ומאז אני נזהר / מהכאב המיותר / לא אלך אחרי
חלום / אתאהב רק לאור יום".
השיר האהוב עליי ביותר בתקליט הוא "היא הופיעה כמו הרוח",
שיר הנושא, בעיקר בשל המנגינה הכובשת. אבל בחרתי להשמיע את השיר המוכר ביותר בגרסת
הלדינו, בשל ביצועם הקלסי של הפרברים, "Avre tu puerta
serrada".
זה גם הסינגל הראשון של התקליט, בגרסתם העברית של אהוד וברי,
"פתחי לי את דלתך".
הפעם לא הייתי צריך לעשות כל תחקיר על השיר, כי הספר מלווה כל שיר
בסיפורו. ולכן אקרא את הכתוב על השיר: "אחד השירים הפופולריים בלדינו בימינו.
זוהי קנטיגה בעלת בתים רבים המשתנים ממסורת למסורת, על כן לשיר זה גרסאות רבות.
זהו שיר חיזור ששר המאהב אל מול דלתה הסגורה או מרפסתה הריקה של אהובתו, בו הוא
מהלל את יופיה, ומפציר בה לקבלו אל חיקה. הנוסח המוקדם ביותר שמוכר לנו הוא ההקלטה
של חיים אפנדי משנת 1907/8. בביצועים הפופולריים בימינו התקבעו שני בתים בלבד,
בעקבות הגרסה שהקליט יצחק לוי. המנגינה כפי הנראה אירופית. יתכן כי היא ספרדית
מודרנית. הנוסח העברי שומר על שורת הפתיחה 'פתחי לי את דלתך' ועל אופיו של שיר
האהבה, אבל ממשיך אותו בהשראת שיר השירים, שירי הערגה והכיסופים לאהבה
החומקת".
אוסיף שני הסברים. ציטטתי שהשיר הוא קנטיגה. מה פירוש המילה? במסת
הפתיחה, מתוארות שלוש סוגות של רפרטואר שירי הלדינו: הרומנסה, הקופלה והקנטיגה –
שיר לירי שאין בו סיפור עלילה או טקסט קבוע, בין בתי השיר אין קשר מחייב וסדרם
אינו קבוע ונתון לשינוי בכל ביצוע. מספר הבתים משתנה ממסורת למסורת. ההסבר במאמר
מפורט יותר, אך זה עיקרו.
לגבי השראת שיר השירים – במאמרו, אהוד בנאי דיבר על הזיקה בין שירי
האהבה המורכבים של הלדינו לשיר השירים, והדבר בא לידי ביטוי יפה בגרסה העברית
שהשניים כתבו, ובעיקר בשיר זה. אני רואה בכך הברקה. הם לקחו את "פתחי לי
אחותי" משיר השירים כהשראה ל"פתחי לי את דלתך". הפסוק המקורי: "אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר, קוֹל
דּוֹדִי דוֹפֵק: פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי, תַמָּתִי; שֶׁרֹּאשִׁי
נִמְלָא טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה". סביב פסוקי שיר השירים, הם רקמו את הסיפור ושזרו בו ביטויים מתוך
המגילה: "פתחי לי... השמיעיני את קולך... שושנה בין שיכונים (בהשראת שושנה
בין החוחים)... יונתי... טל יורד, רסיסי לילה... מור ולבונה עם כל מיני
בשמים". והשיר הזה, שיר השירים ו"אברטו" הוא השיר "שאבא שר
לאמא", הם מספרים.
לא אסיים בלי להזכיר את המפיק אסף תלמודי, ששותף כמעט לכל מיזם
מוסיקלי המשדר איכות ובעיקר אלה המצויים באותם חיבורים שציינתי בתחילה, המאפיינים
את אהוד בנאי וברי סחרוף.
פתחי לי את דלתך הלילה
קחי אותי אל תוך לבך
גלי לי את סודותייך
השמיעיני את קולך
פתחי לי את דלתך הלילה
שושנה בין שיכונים
יונתי, את לא יודעת כמה
אני מחכה לך כל כך הרבה שנים
פתחי לי את דלתות עינייך
קחי אותי אל בית אמך
טל יורד, רסיסי לילה
נאספים לאט אל מול חלונך
פתחי לי, זה אני כאן שר לך
שיר ישן של אוהבים
זה השיר שאבא שר לאמא
מור ולבונה עם כל מיני בשמים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
