במידף זה תופיע בוודאי רשימת הקרדיטים המוצדקת על ערב חורף – למפיקה, לנגנים,
לזמרים ולמנחה.
אולם אני רוצה להוסיף קרדיט גדול לגורם
נוסף שהוא חלק בלתי נפרד מהצלחת הערב. לכם, הקהל.
בעבר, לא היה נהוג למחוא כפיים בקיבוצים, כי זה "מנהג
בורגני". ובעברה של אורטל, נהגנו לומר על עצמנו שאנו "אנשי ההר",
קשים וקרים. אגב, גם בזמנו הייתה בכך הגזמה רבה, והיום בוודאי שאין לכך שחר.
מכל מקום, אני בטוח שכל הזמרים והנגנים באירוע יסכימו אתי – הקהל בערב
היה כל כך חם, כל כך אוהד, כל כך אוהב, כל כך מפרגן, שזו הייתה חוויה נפלאה לעמוד
מולו ולשיר. ברגע שבו עליתי על הבמה (כלומר על השטיח) עפתי – בזכות הקהל
החם.
"אבוי לשיר אם אין לו הד" כתבה נעמי שמר בשירה "זמר נודד". ואהוד
בנאי וברי סחרוף כתבו בגרסתם לשיר הלדינו "יום שני עלות השחר"
(מתוך יצירת המופת שהוציאו לאחרונה, התקליט "היא הופיעה כמו הרוח"):
"ורד בר לאור ירח, אם אין אורח אין לו ריח. כך השיר ללא קהל, כאילו לא היה
בכלל".
לשיר שלנו היה קהל, היה הד, וזה היה כיף
גדול.
****
נושא ערב החורף היה שירים של אמנים שהלכו לעולמם בשנה האחרונה. בנוסף
לאמנים ששרנו משיריהם, נפטרו השנה גם גבי שושן, מרים אביגל, אפשר לצרף גם
את שמעון פרס שכתב כמה שירים שהולחנו. הצטערתי מאוד שאף אחד לא בחר באחד
משיריו המקסימים של נחום היימן.
היו בערב שני שירים של מאיר בנאי, שני שירים של יוחנן זראי,
שני שירים של לאונרד כהן, שיר של דייוויד בואי, שיר של ג'ורג'
מייקל, שני שירים שאינם קשורים לנושא (אני אוהב את הגמישות הזאת; מתן הבמה למי
שבוחר שיר החורג מנושא הערב). אני בחרתי לשיר שיר של אהובה עוזרי.
השיר הוא פרי של שיתוף פעולה יוצא דופן
של בין יהודית רביץ ליוצרת והזמרת אהובה עוזרי, שהלכה השנה לעולמה. שיתוף
הפעולה בין שתי היוצרות החשובות הללו, הניב שני שירים. המאוחר שבהם, מן השנה
שעברה, הוא "שחרית", למילותיו של אלתרמן. בערב שרתי שיר
שאת מילותיו ולחנו כתבה אהובה עוזרי – "האיש ההוא".
השיר הזה נוצר במסגרת סדרת הטלוויזיה
האיכותית "מפגשיר" של ערוץ 24 בשנת 2005, כאשר עורך הערוץ היה
עדין יואב קוטנר. הסדרה, בת 11 התכניות, הפגישה בכל פרק שני יוצרים,
מסגנונות מוסיקליים שונים, ליצור יחד שיר מקורי חדש. התכנית תיעדה את תהליך היצירה
וההקלטה.
הפרק האחרון בסדרה היה המרגש ביותר –
המפגש בין יוסי בנאי ומיכה שטרית שהניב את השיר "תרנגול
כפרות", שירו האחרון של יוסי בנאי. הפרק ליווה את ימיו האחרונים של יוסי
בנאי במחלתו. יוסי בנאי נפטר עוד לפני שידורה של התכנית.
מבין תוצרי הסדרה אזכיר עוד את גידי
גוב ורונה קינן שיצרו את "הריקוד המוזר של הלב".
"האיש ההוא" הוא שיר שאישה
שרה בגוף שני לחברתה, המצויה במשבר ממושך בעקבות אהבה נכזבת, ובמשך שנים רבות אינה
מצליחה לצאת ממנו. בראשית השיר היא מתארת איך אותו האיש הסעיר את עולמה של חברתה.
הוא היה כל עולמה, היא שכחה הכל, גם את ביתה, אחריו היא הלכה גם באש. אך האהבה
הזאת הכזיבה, הכל נשבר בה, אש בוערת בה, ליל סוער בה. והחברה מנסה להעביר לה את
המסר שיש לה עוד חיים, היא עדין אישה יפה ויש לה חיים יפים. את העבר לא שוכחים, אך
ראוי לזכור אותו כזיכרון יפה, ולא לתת לו להשתלט על חייך ולהרוס אותם.
האיש ההוא הוא עולמך
שכחת הכל גם את ביתך
הכל דומם בתוך חדרך
נעול סגור גם שערך
האיש ההוא הוא עולמך
אחריו תלכי גם באש
בדומיה הלב פועם
לא מאמינה איך זה קורה
חלף הזמן אישה יפה את
בחום הלב גופך לך דואב
אש בוערת בך
ליל סוער לך
מה עשה לך
הכל נשבר בך
יום ויום לך אחכה
אם תרצי עולם אחצה
לראות אותך ביום בהיר
לומר לך יש עוד חיים
לזכור אתך ימים יפים
את העבר לא שוכחים
לראות אותך ביום בהיר
הלב זועק מי יאמין
ילדות יפה על חוף לבן
בלב נשארת לעולם
חלף הזמן אישה יפה...
****
"שהייטנר יסלסל?!" אמרה לי חברה למחרת, "זאת הייתה ממש
הפתעה". בעיניי, אם יש מסר תרבותי שראוי לקחת מן הערבים הללו, הוא שבירת
הסטיגמות והחומות הללו.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
