הבלוג של אורי הייטנר

מזמור כח הוא תפילה אישית מאוד; תפילה לאלוהים של בקשת עזרה ממנו ותודה על תשועתו.

ופתאום, כמו גם במזמורים אחרים, מתפרץ בפסוק האחרון מסר לאומי: הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ,   וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ, וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם.

בעיניי עיקר המסר, הוא עצם הצבת הפסוק הלאומי בסיום התפילה האישית. יש כאן מסר חשוב, היוצא נגד ניתוק בין האישי והלאומי. האדם אינו אלקטרון חופשי שמסתובב לבד ביקום. הוא חלק ממשהו. הוא חלק ממשפחה, הוא חלק מקהילה, הוא חלק מאומה. ולכן, אין הוא נושא באחריות רק לעצמו, אלא גם למעגלי הזהות שמסביב, כולל המעגל הלאומי.

המזמור מיוחס לדוד, למלך, אך הוא נכון לכל אדם.

****

דֹּבְרֵי שָׁלוֹם עִם רֵעֵיהֶם וְרָעָה בִּלְבָבָם.

המשורר מכיר את המזרח התיכון.

* 929