* יותר רע או יותר במיעוטו? – ההסכם בין נתניהו וכחלון בנושא תאגיד השידור הציבורי הוא הסכם רע.
הוא רע, כיוון שהוא מעקר את תאגיד השידור הציבורי מהליבה שלו – החדשות. בכך הצליחה
האובססיה הפרנואידית החולנית של נתניהו לתקשורת, לסכל את הכוונה להקים תאגיד שידור
ציבורי חזק וטוב, עם מחלקת חדשות טובה ועצמאית.
מצד שני, יתכן שזה הרע במיעוטו, ושבהסכם זה הצליח כחלון לסכל כמה
ממזימותיו של נתניהו: לבטל לחלוטין את התאגיד ולהשאיר רק את האבר המדולדל שהוא
השאיר מרשות השידור מתוך מגמה שהיא תגווע במהרה, ולחוקק את חוק התקשורת שנועד לסרס
ולעקר גם את השידור המסחרי.
האם זה יותר רע או יותר "במיעוטו" ניווכח בחודשים הקרובים.
האם חרף חתירתו של נתניהו התאגיד יקום בהצלחה? האם יקום תאגיד חדשות עצמאי וחזק?
האם, אכן, לא יוגש חוק התקשורת הדרקוני של נתניהו?
* בריטניה תחילה – נכון לעכשיו, נשיא ארה"ב טראמפ טרם קיים את הבטחתו להעביר את
שגרירות ארה"ב לירושלים. דבריו של סגן הנשיא, בנאומו בוועידת איפא"ק, שהרעיון
נשקל בחיוב, מעוררים תקווה, שאולי הנושא באמת עומד על הפרק.
יש בתוכנו המזלזלים בצעד הזה, שהוא לכאורה דקלרטיבי בלבד, אך איני
מסכים עמם. בדיפלומטיה יש משמעות רבה לדקלרציה. העובדה שמדינות העולם נמנעות
מלהציב את שגרירותן בירושלים, בשל הפחד מתגובת הערבים, משמעותה – אי הכרה בבירת
ישראל, אי הכרה בריבונות ישראל. ישראל צריכה לראות בשינוי המגמה הזאת יעד מדיני
חשוב.
ואולי לא ארה"ב תהיה החלוצה?
בעוד קצת יותר מחצי שנה, נציין מאה שנה להצהרת בלפור. לקראת מועד זה,
ראוי להציב יעד מדיני – ב-2 בנובמבר 2017, במלאת מאה שנה להצהרת בלפור, תעביר
בריטניה את שגרירותה לישראל.
ממשל מיי הוא הממשל הבריטי האוהד ביותר שידענו מזה שנים רבות, וזהו
חלון הזדמנויות שאין להחמיצו. אין לדרוש מבריטניה להכיר בסיפוח של מזרחה של העיר,
אלא לכבד את עצם היותה של ירושלים בירת ישראל.
אם בריטניה תעשה זאת, יהיה לטראמפ הרבה יותר קל ללכת בעקבותיה,
ואחריהם עוד מדינות רבות.
* הטפילה – איפא"ק היא השדולה הפרו-ישראלית בארה"ב. זו שדולה
דו-מפלגתית, כלומר היא נתמכת בידי רבים ובהם מנהיגים משתי המפלגות בארה"ב. זו
שדולה התומכת בישראל, ולאו דווקא במדיניות של ממשלה זו או אחרת, והיא ליוותה באהדה
את כל ממשלות ישראל ואת המדיניות שלהן. לוועידתה השנתית מזמינה איפא"ק את
מנהיגי ישראל מן הממשלה ומן האופוזיציה. למשל, בין הנואמים המרכזיים בפני הוועידה
השנה, היו הרצוג וציפי לבני, ולא רק נתניהו ושרי ממשלתו. במסגרת הגישה הפלורליסטית
של איפא"ק הוזמנה לוועידתה גם ח"כ תמר זנדברג ממרצ. מה פירוש הוזמנה?
איפא"ק ממנה את כרטיס הטיסה, המלון והשהות שלה בארה"ב.
זנדברג נהגה כטפילה, לקחה את הכסף, נסעה על חשבון מזמיניה
לארה"ב, לנה על חשבונם בבתי המלון, והצטרפה להפגנה נגד מזמיניה, נגד איפא"ק.
הטפילה הזאת לקחה את הכסף ובלי למצמץ נשכה את מיטיביה. למה הפגינו זנדברג וחבריה
נגד איפא"ק? כי איפא"ק היא השדולה הפרו-ישראלית ואילו הם שדולה אנטי
ישראלית. הם מתנגדים לתמיכה בישראל. הם מתנגדים לישראל. אלה המנוולים מ-BDS. לא בכדי אחת מכרזות
השטנה בהפגנה הייתה "לשחרר את פלשתין".
עצם העובדה שח"כית ישראלית מפגינה בחו"ל נגד מדינתה חמורה
בפני עצמה. אילו עשתה זאת מכספה – ניחא. אילו עשתה זאת מכספי ארגוני ה-BDS (כסף לא חסר לזוועה
הזאת), מילא. אבל הטפילה הזאת עשתה זאת מכספי איפא"ק. אין לה אפילו טיפת
בושה.
עירית לינור כינתה פעם את זנדברג "נעל". היא עושה לעצמה
חיים קלים. לא, היא לא טיפשה. אין זה מקרה של חלם. זה מקרה של סדום.
* השחר עולה עולה – שוקולד "השחר העולה" אינו מיוצר בשתכים אקבושים, רחמנא
לצלן. ובכל זאת, רוגל אלפר פרסם ב"הארץ" פשקוויל נאצה חריף נגד החברה
וקריאה להחרים אותה, כיוון שהחברה תורמת מדי שנה כמה שקלים להתנחלויות (ולכן זהו
"ממרח גזעני ופשיסטי").
לפעמים שואלים אותי קוראים מדוע אני מצטט אותו. צריך להתעלם. לא אכנס
כאן לוויכוח עקרוני, אבל במקרה הספציפי הזה יש לכך סיבה מעשית. אני עושה זאת כדי
לעודד את קוראיי לרכוש את המוצר. הדרך להילחם במגפת החרמות, היא לשבור אותם. כל
מוצר שכוחות האופל ממליצים להחרימו – ראוי להגביר את רכישתו.
* הוא רוצח - חאתם מרארי, שהורשע ברצח רס"ל יוסי אברהמי
בלינץ' ברמאללה (2000) שוחרר מכלאו, לאחר שבמשפט חוזר הוא זוכה מאשמת הרצח והרשעתו
שונתה לתקיפת חייל ואי-מניעת עבירה. זאת, כיוון שהראיות הצביעו על קושי בזיהוי שלו
כמעורב בפועל ברצח.
עם כל הכבוד לבית המשפט, איני מסכים עם
הכרעת הדין. לינץ' הוא רצח קולקטיבי. עבודת צוות לתפארת. מה זה חשוב אם פלוני אחז
בידיו או ברגליו של הנרצח או הוא אישית נעץ את הסכין בחזהו? אין לכך כל חשיבות.
זהו רצח קולקטיבי, וכל מי שהיה שותף בו הוא רוצח ויש להרשיעו ברצח. והרי על
שותפותו בלינץ' אין עוררין.
כיוון שלינץ' הוא רצח קולקטיבי, ראוי
היה לגזור על מרארי שני מאסרי עולם, שכן בלינץ' שהוא היה שותף לו נרצח גם ודים
נורז'יץ.
* יופקו הלקחים – משפחות הנרצחים בלינץ' ברמאללה לא עודכנו בשחרור רוצח בנם.
צה"ל: "יופקו לקחים". איזה לקחים? יש כוונה לשחרר עוד מחבלים
רוצחים?
* מעל הכל – המוסיקאי וחוקר תולדות הרוק נעם רפפורט מוציא ספר על הרוק הישראלי
בשנים 1967-1973. בראיון ל"ישראל היום" הוא הביא אנקדוטה, משבועון
המוסיקה והבידור הפופולארי "להיטון", משנת 1980: "התקליטון החדש של
פינק פלויד, 'עוד לבנה בחומה', מוחרם בדרום אפריקה. רוג'ר ווטרס לכתבנו: אני נגד
חרם. מוסיקה היא מעל הכל' ".
בינתיים ווטרס מצא שיש דבר שהוא גם מעל המוסיקה: האנטישמיות.
* הבן הרשע תשעז – בעוד ימים אחדים נסב לליל הסדר, ונקרא
על ארבעת הבנים, ובהם הבן הרשע. "מה העבודה הזאת לכם"? הוא שואל.
"לכם, ולא לו". בכך שהוא מוציא את עצמו מן הכלל, הוא כופר בעיקר. ההגדה
מנחה אותנו להקהות את שיניו ומבהירה בפירוש, שאילו היה שם, במצרים, לא היה נגאל.
מיהם אלה שהיום כופרים בעיקר, מוציאים עצמם מן הכלל? מיהם אלה הפוצעים את
הסולידריות הלאומית, את המהות הבסיסית ביותר של עם ישראל – "כל ישראל ערבין
זה בזה?" בקיצור, מיהו הבן הרשע תשעז?
כל הארץ הפגנות אלימות, חסימות כבישים,
התפרעויות והשתוללויות של הפלג החרדי הקיצוני בהובלת הרב אויערבך. לא זו בלבד
שהחרדים ממשיכים להשתמט בהמוניהם משירות בצה"ל ומההגנה על המדינה, ובכך הם
חיים כטפילים על דמם של בנינו המחרפים נפשם גם כדי להגן עליהם – עזי המצח הללו
ירדו מדרגה. כעת הם מסרבים אף לגשת ללשכת הגיוס כדי לקבל את הפטור. וכל המהומה היא
על מעצר עריקים שלא הגיעו לצו ראשון. כי להגיע ללשכת גיוס כדי לקבל פטור זה ביטול
תורה, בניגוד להתפרעויות, הפגנות וחסימת כבישים.
אז מיהו הבן הרשע תשע"ז? הרב
אויערבך. הוא והתינוקות שנשבו הממלאים את הוראותיו.
כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: חכם, רשע,
תם ושאינו יודע לשאול. מפאת פוליטיקלי קורקט, נעדר שמו של הבן הטיפש. ומיהו הבן
הטיפש תשעז? מי שאינו מורה לעצור את אויערבך ומעניק לו חסינות. בעצם, זה לא הבן
הטיפש אלא הבן הפחדן. פוחדים ממנו ומעדרי חסידיו. הבן הפחדן הוא היועץ המשפטי
לממשלה, מפכ"ל המשטרה, כל מי שאשם בחרפה שהאיש מסית ומדיח ונשאר ללא פגע.
ומה אני מאחל לרב אויערבך והנוהים
אחריו? שיחזרו בתשובה.
* ביד הלשון
משמר הירדן – לפני מספר חודשים הוקדשו כמה מן הפינות לשמותיהם של מספר אתרים
באזור הירדן: התחלנו בבית המכס העליון, המשכנו לבית המכס התחתון (והצגנו מחלוקת האם
בכלל היה זה בית מכס), ירדנו לגשר בנות יעקב ועברנו לעבר הירדן המערבי, לקיבוץ
גדות.
היום נמשיך מערבה, למושב משמר הירדן. המושב, השייך למועצה האזורית
מבואות חרמון, ממוקם על כביש 91, בין הקיבוצים מחנים וגדות. המושב עלה לקרקע
ב-1949, כיישוב של תנועת משקי חירות בית"ר; תחילה כמושב שיתופי אך לאחר זמן
מה הפך למושב עובדים. הקימו אותו בית"רים ילידי הארץ והצטרפו אליהם
בית"רים מצפון אפריקה. בדומה לקיבוץ גדות, גם משמר הירדן הוקם בשטח המפורז,
כדי לממש את הריבונות הישראלית באזור, שהסורים דרשו להתייחס אליו כאל שטח הפקר,
שאסורה בו גם פעילות אזרחית, ולא רק פעילות צבאית כפי שנקבע בהסכם שביתת הנשק.
תחילה נקרא המושב בני צפת, ואח"כ שונה שמו למשמר הירדן, שם המנציח את שמה של
המושבה משמר הירדן, שנפלה בתש"ח. המושב סבל קשות מהתנכלות האויב הסורי, עד
שחרור הגולן במלחמת ששת הימים.
המושבה משמר הירדן קמה בתקופת העליה הראשונה, בשנת 1890, והיא התקיימה
במשך 58 שנים, עד מלחמת השחרור. שמה הראשון היה שושנת הירדן, והיא שינתה את שמה על
פי הצעתו של מחבר "התקווה" נפתלי הרץ אימבר, על שם שיר אחר שכתב, שלפני "התקווה"
הוא רצה לראות בו את ההמנון הציוני. השיר נפתח במילים:
הָלְאָה יַרְדֵּן, הָלְאָה זֹל!
יֶהֱמוּ גַּלֶּיךָ,
עֲלֵי גְדוֹתֶיךָ שְׁטֹף וְגֹל
חֶלְאַת אַרְצֶךָ.
השיר נכתב בהשראת שיר גרמני, שנקרא "משמר הריין".
כאמור, במלחמת השחרור הסורים כבשו את האזור והמושבה נפלה. על חורבותיה
קם קיבוץ גדות, ושמה הונצח במושב הסמוך.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
