הבלוג של אורי הייטנר

בסיפור בניית המשכן בידי בני ישראל במדבר, מופיע תיאור מעניין: "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ. וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר: אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ". ההתלהבות וההתנדבות של העם הייתה כל כך גדולה, שכבר אי אפשר היה להכיל אותה, עד שמשה נאלץ לעצור אותה.

איך זה קרה? כשיש משימה לאומית גדולה, שהעם כולו מזדהה אתה, הוא מוכן להירתם, להתנדב ולעשות בהתלהבות. אנו רואים זאת, למשל, בזמן מלחמה (ופחות מדי במשימות אזרחיות).

סיפור ההתנדבות וההתלהבות לבניית המשכן, הסעיר את מאיר אריאל, ובשירו "שיר התעסוקה" הוא השווה אותו לסיפור ההתנדבות וההתלהבות של החלוצים, בוני הארץ, מן ההתיישבות העובדה ומן המעברות וערי הפיתוח. הוא רוצה להסניף את הנדבה הזאת ולקבל ממנה השראה לימינו.

קחני אל מחנה בני ישראל, אצל ההר

לראות את התעסוקה הזו, שבמדבר -

במעברת העולים, שוכני האוהלים

קצת אשוטט, אשאף, אנשום לי ריח פועלים

במעברת העולים - ריח פועלים.

רוצה להיות בלב הנדבה של בני עמי

לראות וגם לשמוע, כי מרבים הם להביא

בבוקר בבוקר, ברצון הכי חפשי -

איש, אישה, נדבת לבם בפרץ הנפשי,

בבוקר בבוקר - החפץ הרגשי.  

****

כשקם קיבוץ חדש, שורה בחלוציו רוח התנדבות ומסירות של בניין מפעל חדש. אולם לאורך השנים, מתרגלים לשגרה, מתברגנים, והרוח הזו הולכת ושוככת.

בסמינר של שיטת אדיג'ס למדנו את שלבי ההזדקנות של ארגון. השלבים הללו דומים לחיי אדם, בהבדל אחד – ארגון יכול לצאת לחיים חדשים ולחדש עצמו בכל פעם מחדש. להבדיל מאורגניזם, חוקי הביולוגיה אינם חלים עליו.

ראינו זאת באורטל בצמיחה הדמוגרפית בשנים האחרונות. לא היינו מצליחים במשימה, אלמלא ההירתמות המרשימה של הקהילה. הצבנו בפנינו משימה קהילתית גדולה ומלהיבה, ורבים מאוד נטלו בה חלק: כמובן חברי הוועדות העוסקות בצמיחה דמוגרפית, אך גם החברים שנרתמו למשימות כמו אירוח משפחות, משפחות מלוות וכד'.

ככל שנשכיל להציב בפנינו משימות קהילתיות שניתן יהיה לרתום אליהן את החברים, כך נחזק את הקהילה, את הלכידות, את החוסן; המשימתיות היא בד.נ.א. של אורטל, וכאשר אנו מאתגרים את עצמנו במשימות, אנו מתחזקים בזכותן.

****

כפי שרן דיווח לפני מידפיים, נבחרתי להוביל את שנת ה-40 של אורטל. אני רואה בשנת ה-40 הזדמנות לשנת שיא חברתית, קהילתית, תרבותית, חינוכית ומשימתית.

בקרוב נקבע מטרות, נתכנן תכניות, נקים צוותים. אנו רק בתחילת הדרך.

אולם אתגר אחד סימנתי לעצמי עוד בטרם גיבשנו את התכניות – לרתום למשימה הקהילתית הזאת את כל אורטל; כל החברים, המועמדים, התושבים, הנוער והילדים. כל אחד יוכל למצוא את דרך הביטוי המתאימה לו, בתחום שהוא חזק בו, ולעשות לפחות פעולה אקטיבית אחת בשנת הארבעים. אתגר זה יחייב אותנו, המערכת המרכזית, לפתיחות לרעיונות החברים, והוא יחייב כל חבר להתחבר לפחות למשימה אחת.

עומד בפנינו אתגר גדול ומלהיב. הוא של כולנו. כולנו נירתם אליו. איש בל ייעדר.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל