פרשת קֹרח ועדתו היא אחד הביטויים הבוטים לענישה קולקטיבית. "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, וַתִּבְלַע
אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם, אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ". אֶת בָּתֵּיהֶם = את משפחותיהם. אֵת
כָּל הָאָדָם – אי אפשר לטעות. החורבן של העדה הוא טוטאלי.
לא ממש מתיישב עם הצדק הטבעי וגם לא עם
הצדק התנכ"י, של "האף תספה צדיק עם רשע?", ושל "איש בחטאו
ימות". כולם רשעים?
עשרה פרקים מאוחר יותר, שוב מתואר
הסיפור, והפעם קצת אחרת: "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם
וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה, בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ,
וַיִּהְיוּ לְנֵס. וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ".
זה חידוש. בני קֹרח לא מתו. איך זה קרה? שמא אלוהים נכשל, וכשהאדמה
נפערה, הוא לא הצליח להבליע את כל העדה באדמה?
מסביר רש"י: "היו
בני קֹרח בתחילה בעצת אביהם, אך בשעת המחלוקת פרשו. כשפתחה הארץ את פיה, נבלעו כל
סביבותיהם, ורק מתחתיהם נשאר מקום עליו הם עמדו".
זה כבר נשמע הרבה יותר טוב. הענישה לא
הייתה קולקטיבית, אלא אישית. בני קֹרח שלא הלכו בדרכו ניצלו בדרך נס, כאשר הקרקע
שעליהם עמדו נשארה יציבה, ולא אונה להם כל רע. בדברי הימים מתוארת המשכה של שושלת
קֹרח, ואף מסופר על מינויו של אחד מצאצאיו למשורר בבית המקדש.
11 מזמורי תהלים מיוחסים לבני קֹרח. על פי רש"י, מי שכתבו את המזמורים הללו, היו,
פשוטו כמשמעו, בניו הישירים של קֹרח, כלומר מדובר במזמורים עתיקים מאוד, שנכתבו
עוד במדבר, וכותביהם כתבו ברוח הנבואה על תקופת מלכות בית דוד ועל הגלות.
****
מזמור מב הוא הראשון שמיוחס לבני קֹרח. "לַמְנַצֵּחַ, מַשְׂכִּיל, לִבְנֵי קֹרַח".
זהו מזמור געגוע של אדם גולה ומבודד, המתחנן לאלוהים, שהוא לבדו יכול
להושיעו מצרתו ומצוקתו.
פסוקים וצירופי מילים המופיעים במזמור זה, מלווים את התרבות היהודית
לאורך הדורות.
נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ, אֱלֹהִים. הפיוט "שיר הכבוד" שנכתב בימי הביניים באירופה, נפתח
במילים: "אַנְעִים זְמִירוֹת וְשִׁירִים
אֶאֱרֹג, כִּי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי תַעֲרֹג". שלמה גרוניך
היטיב להבין את מהותה של התרבות היהודית, כאשר הצמיד את הפיוט ה"אשכנזי"
הזה למקהלת שבא, של ילדים שעלו מאתיופיה.
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי
וַתֶּהֱמִי עָלָי, מופיע פעמיים
במזמור. כחמש מאות שנה לאחר "שיר הכבוד", כתב שלמה אלקבץ, המשורר המקובל
מצפת, את הפיוט "לכה דודי", פיוט רווי בתקוות גאולה, המושר עד היום
בקבלת השבת. ובין מילותיו: "לא תֵבושִׁי וְלא תִכָּלְמִי, מַה
תִּשְׁתּוחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי? בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי וְנִבְנְתָה עִיר
עַל תלָּהּ".
צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים. 250 שנה לאחר "לכה דודי" כתב
"האדמור הזקן" של חב"ד, ר' שניאור זלמן מלאדי, את הפיוט: "צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי, בארץ ציה ועיף בלי
מים.
כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך".
כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ. מישבר הוא גל גדול, נחשול. ב"שירי עיר
היונה", למעלה ממאה שנה לאחר הפיוט של האדמו"ר, פותח אלתרמן את "שִׁיר
שֶׁל מַסָּע", במילים: "נָסְעָה גוֹלָה פְּרוּעַת צוּרוֹת כַּמִשְּׁבָּרִים".
במסכת על "שירי עיר היונה", מגדיר יריב בן אהרון את המישבר כ"מפץ
הגלים" ומביא שני מקורות השראה לאלתרמן ממזמורי מתהילים, ובהם הפסוק ממזמור
מב: "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל
צִנּוֹרֶיךָ. כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ".
אֵלֶּה אֶזְכְּרָה. בשנות ה-90 הוציא מכון "שיטים", מכון החגים הקיבוצי, אסופת
שירים "על מוֹת ועל מוות". חלק מן האסופה מוקדש לחללי צה"ל וכן
לשירי הספד ושירים על מוות שאינם קשורים למלחמה. אריה בן גוריון ובנימין יוגב –
בוג'ה ערכו את האסופה, שיצאה מאז במספר מהדורות מעודכנות. שמה של האסופה: אֵלֶּה אֶזְכְּרָה. היא לקוחה מן הפסוק במזמור
מב, המופיע כמוטו של הספר: "אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי".
אֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים. הרב יגאל אריאל, תושב המושב נוב שבגולן, היה רב היישוב במשך שלושים
שנה, ועד היום הוא עומד בראש מוסדות מדרשת הגולן. הרב יגאל, כפי שהוא נקרא בגולן,
פרסם ספרים רבים, בהם הרומן האוטוביוגרפי "לשם שמים" ועוד ספרי עיון
רבים, בעיקר על ספרי התנ"ך.
ב-1996, בעיצומו של המאבק על הגולן, הוציא הרב יגאל, בהוצאת מדרשת
הגולן, ספר (מהדורה מורחבת ומבוארת לחוברת שהוציא כשנתיים קודם לכן), המלמד על
הגולן במקרא, בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, הגולן במקורות ישראל, הגולן בהלכה,
זכותנו ההיסטורית על הגולן, וגם על חידוש ההתיישבות היהודית בגולן בימינו (שהשנה
חוגגת יובל להיווסדה).
שמו של הספר: "אֶרֶץ
יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים". הוא לקוח מן המזמור שלנו, מפסוקים המופיעים כמוטו
של הספר: אֱלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח, עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ
יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים, מֵהַר מִצְעָר. תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל
צִנּוֹרֶיךָ, כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ. יוֹמָם יְצַוֶּה
יְהוָה חַסְדּוֹ, וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה
עִמִּי, תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי.
מהו הר מצער? על פי גרסה אחת, זו הפסגה הנמוכה בהר חרמון. על פי גרסה
אחרת זהו אחד ההרים בצפון הגולן, מדרום לחרמון, באזור נחל סער.
****
מתי נכתב מזמור מב בתהלים?
נעים לי לאמץ את גרסתו של רש"י, שהמזמור נכתב עוד במדבר. עתיקותו
המופלגת מעצימה את תחושת החיוּת של ספר תהלים, הבאה לידי ביטוי בשיח שממשיך
להתקיים בין מילותיו לבין התרבות היהודית והשפה העברית לאורך הדורות ועד היום.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
