הבלוג של אורי הייטנר

מזמור נא הוא מזמור וידוי על חטא שחטא המשורר. לאחר הווידוי מבקש המשורר סליחה ומביע תקווה לכפרה מיד האלוהים.

אין זה וידוי במסגרת עסקת טיעון, בנוסח "אם פגעתי במישהו, לא התכוונתי ואני מתנצל". זהו וידוי אמתי, מכל הלב. וידוי מוחלט, ללא תירוצים. "כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע, וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד.  לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי, לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ, תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ. הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי".

בהמשך מציע המשורר החוטא דרך לכפר על חטאיו – הוא לוקח על עצמו לחנך ולהעביר את המסר, כדי למנוע חטאיהם של אחרים.

עורך תהלים מייחס את המזמור לדוד, לאחר ששמע מנתן הנביא את תוכחתו הקשה, על חטאו בבת שבע ובאוריה החתי.

בספרות חז"ל קיימת נטיה לאפולוגטיקה למעשהו של דוד, ואף נאמר שכל האומר דוד חטא, אינו אלא טועה.

אך התנ"ך אינו מטייח. הוא מציג בצורה ברורה את חטאו של דוד, ללא כחל וסרק. וכאן, דוד נוטל אחריות מלאה על מעשיו. הוא חטא גם חטא. ואין הוא בורח מאחריות חטאו.

מזמור נא הוא מזמור של תשובה, במובן האמתי של המילה.

* 929