הבלוג של אורי הייטנר

בעקבות "שוברת שתיקה", 5.5.17

במאמרה "שוברת שתיקה" סיפרה דניאלה לונדון דקל על בנה החייל, מפקד כיתה בגדוד 50 של הנח"ל. "דרך עיניו", מספרת דקל, "אני חווה גם צבא אחר. מוסרי ויפה... ישנם גם סיפורים אחרים. נהדרים ביופיים. על נתינה, התחשבות, אומץ ורעות".

דניאלה שומעת ומתקשה להאמין, אבל הנה, כאשר היא פוגשת חייל אמתי, בשר ודם, בנה, שאותו היא מכירה באמת, ומאמינה לו, לפתע היא מגלה שצה"ל הוא לא מה שכתוב בסיפוריהם של עמירה הס וגדעון לוי. מבנה היא שומעת, שצה"ל הוא היפוכו הגמור של צבא הקלגסים, הרוצחים ופושעי המלחמה, עליו מספרים "שוברים שתיקה" ברחבי העולם, בעוברם באובססיביות מעיר לעיר, ממדינה למדינה, מקמפוס לקמפוס להוציא דיבת מדינתם רעה. היא לבטח מבינה, שכאשר "שוברים שתיקה" נפגשים עם שר החוץ הגרמני, זה לא כדי לספר לו על הצבא המוסרי והיפה, צה"ל האמתי. הם לא מספרים לו על הדברים הנהדרים ביופיים, שעליהם היא שומעת מבנה.

ואז מסיימת דניאלה את מאמרה במילים: "אם הוא ירצה לצעוק את התמונות שנחרתו בזיכרונו בדיוק באותה אכפתיות שבה הוא מפקד עכשיו על חייליו – באיזו זכות, איך אפשר, שעדותו תיחשב לו לבגידה". העדות, עליו מדברת דניאלה, היא בארגון "שוברים שתיקה".

ואני שואל את דניאלה – באיזה עדות מדובר? אם הוא יעיד על צה"ל האמתי, המוסרי והיפה, איזה עניין יהיה ל"שוברים שתיקה" בעדותו? הוא לא יעניין אותם.

אם בכוונתו להעיד על חריגות ומקרים שליליים, המנוגדים לדרכו של הצבא המוסרי והיפה, למה לו ללכת דווקא ל"שוברים שתיקה". עליו פשוט לפנות למפקדיו ולטיפולם. כלומר, אם בכוונתו לפתור בעיה, אם בכוונתו לתקן, כך עליו לנהוג.

ואם הוא רוצה להעיד דווקא בפני ארגון אזרחי, הוא יכול לעשות זאת באוזני פעילי הארגון "זכויות אדם כחול לבן", הפועלים להנחלת ערכי טוהר הנשק בצה"ל ומלווים ברגישות את החיילים והמפקדים בפעילותם, מתוך הזדהות ואמפתיה ומתוך רצון לתקן ולפתור, ולא לפגוע בישראל.

אם הוא יבחר להעיד דווקא בפני "שוברים שתיקה", גם אם כוונותיו טהורות ורצויות, השימוש הציני שייעשה בעדותו יהיה למטרות תעמולה נגד מדינת ישראל. כאדם ערכי, אני בטוח שאין הוא רוצה בכך. ולכן, מוטב שלא ייפול בפח שארגון זה טומן לו, כפי שהוא טמן וטומן לחיילים שוחרי טוב רבים.