הבלדה על
נערי שגדל / אילנה רובינא
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים" 15.5.17
בעוד כשבועיים יפתח בירושלים פסטיבל ישראל. אחד משיאיו יהיה המופע
"מערבה מכאן" – ערב משיריה של תרצה אתר, המשוררת, הפזמונאית, הסופרת
והמתרגמת, במלאת ארבעים שנה למותה הטראגי. בערב, שאותו מפיקים בנה נתן סלור, ערן
צור ומשה ברון, גרסאות חדשות וחדשניות לרבים משיריה המולחנים ולחנים חדשים, שנכתבו
במיוחד לערב זה, לכמה משיריה.
אחד משירי המופע הוא "הבלדה על נערי שגדל" בעיבוד חדש
ובביצועו של נתן סלור. זה גם השיר שאנו נשמע, אך בגרסה המקורית של אילנה רובינא.
מעניין למצוא בשיר שנכתב בידי בתו של נתן אלתרמן ובוצע בידי בתו של אלכסנדר פן, את
ה-DNA של האב המשורר.
מאזיני התכנית כבר מכירים את הערצתי הגדולה לאלתרמן. הקדשתי לו תכנית
והשמעתי שירים רבים שכתב. אולם במקרה זה מדובר דווקא בצד האפל שלו. שירים המבטאים
את המסר של הפסוק משיר השירים: "עַזָּה
כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה". שירים על אהבה גדולה, שמלווה אותה קנאה גדולה, שהופכת לשנאה
גדולה ואלימה.
ב"הזר מקנא לחן רעייתו" כתב אלתרמן:
אל תלבשי את שמלת הֶחג
אל תצחקי לעולם.
מסביבך יִחנף וִיפֻתה וִילֻהג
ואני מעגל עולמים לך עג
ואני על קווֹ כמו עיט חג
ממלטך מבני חם ונוצרך מקהלם
לבל תראי שמש לבל תדעי חג
לבל תצחקי לעולם.
אם תנוסי אל סתר בית
אם בשבת רעים תשטי
לא תנוסי מקול העיט
המצעק לך אשתי אשתי.
ב"זמר שלוש התשובות" הוא מכניס לפי האישה הכותבת נאמנות אין
קץ, חד צדדית.
היא רק רגע שתקה ותחייך
אז דברה ופניה ככפור:
"אם תאמר לי ללכת, אלך,
אם תאמר לא לחזור, לא אחזור.
אך דבר רק אחד אל תשאל.
אל תאמר לי אותך לשכוח.
כי את זאת, אהובי, לא אוכל.
בשביל זה לא יהיה לי כח.
את השיר "אנקש" השמעתי כבר בפינה זו, וסיפרתי שזהו תרגום
לשיר של ברכט. מה שלא ידעתי אז, ולמדתי רק כשיצאה הביוגרפיה של אלתרמן שכתב דן
לאור, זו העובדה שהסיום האכזרי של השיר, אינו של ברכט. הסיום הזה הוא של אלתרמן.
על צוואר הנידון מניחים עניבה
ושומעים לרצונו היחיד:
הביאו לכאן את אשתי היפה.
אמרו לה כי הנס ילטפה לטיפה חזקה
מתמיד.
היא הרכינה הראש והראש לא נסוג
הוא נופץ באגרוף הגדול.
זאת היתה אנקש, עוללי המתוק,
אלוהים חטאותיה ימחול.
גם פן, בשירו "וידוי", מתמלל את האישה. ואף היא מבטאת
נאמנות אין קץ ולא רק נכונות לקבל אותו כמות שהוא, אלא רצון לקבל אותו דווקא כמות
שהוא, על האלימות והבוגדנות שלו.
בענינו המר, בעבור אותך זעם
גם למוות אתה קיללתני לא פעם
וכתפיי הקרות רעדו משמחה.
כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים
שיובילו אותך בגללי בנחושתיים
וגם אז לבבי לא יסור מעמך.
כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת,
אבל זכור איך נפגשנו בליל מלילות.
אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת
רק אותה אהבה עניה וסוררת...
יהיה כך, כך יהיה, אות באות.
השיר של אלתרמן המוביל אותנו לשיר שנשמע היום הוא "ניגון עתיק".
בלחנו המתקתק של מרדכי זעירא וביצועו היפיוף של יהורם גאון, השיר מאבד את מהותו.
אולם כאשר אריק לביא, שאגב – שר רבים מן השירים שהזכרתי כאן ועוד שכמותם שלא
הזכרתי, שר אותו בלחנו של יוחנן זראי, האלימות הקשה שלו בולטת מאוד.
בבתיו הראשונים זהו שיר של אהבת אין קץ. אלתרמן, מלך המטאפורות, יוצא
מגדרו כדי להוכיח לאהובתו עד כמה גדולה אהבתו אליה ועד כמה הוא מוכן לעשות הכל,
כולל הכל, למענה. אולם כל גילויי האהבה הללו ייעלמו ברגע שפעם היא תהיה צוחקת
בלעדיו במסיבת מרעיה. הרי ברור שאין לה רעים, רק מרעים. או אז
תַּעֲבֹר קִנְאָתִי שׁוֹתֶקֶת
וְתִשְׂרֹף אֶת בֵּיתֵךְ עָלַיִךְ.
וכאן אנו מגיעים לבלדה על נערי שגדל, שכתבה בתו של אלתרמן, תרצה אתר.
שיר אהבה נעים, באווירה רומנטית ופסטורלית.
הס באפיקו הנחל שט,
רוח בו נושבה קלילה.
בלב הכפר בקתת עצים בדד
ניצבת לה, עוטפה שלגים ואפילה.
היא מספרת על הנער שלה, שבו היא מאוהבת. הוא הבטיח לה שישא אותה לאישה
כשיגדל. היא ממתינה לו בסבלנות. אך לאכזבתה
נערי גדל וייף מאוד.
וביום אחד נשא אישה יפה כמותו.
כמו האישה ב"זמר שלוש התשובות", לדבר אחד לא יהיה לה כוח.
לשכוח אותו.
אך אני עד עולם,
לא אשכח אותו.
אולם כאן חלה תפנית בשיר. הקנאה מוציאה מתוכה דמות אחרת, קשה, מפלצתית,
שאסור להתקרב אליה. האש הזרה מ"ניגון עתיק", עוברת אליה בירושה.
בלב הכפר בקתת עצים לי יש,
ושתי עיני דולקות בליל כלהט אש.
בל יקרב איש אלי,
פן תאכלנו האש!
אני משתדל לחבר את הפינה לאקטואליה, ולא פעם הוחלף השיר, אפילו ברגע
האחרון, למען האקטואליה. האקטואליה של השבוע היא סוף דרכה של רשות השידור. אבל
הפעם לא היה צורך ב"שינוי משימה".
גולת הכותרת של היצירה המוסיקלית של רשות השידור, הייתה פסטיבלי הזמר
והפזמון ביום העצמאות, שהיו בשנות הששים והשבעים גולת הכותרת של אירועי החג.
ביום העצמאות תשלב 1972, הלך לעולמו המשורר אלכסנדר פן. אילנה רובינא,
בתם המשותפת של פן והשחקנית חנה רובינא, טרם ידעה על כך, כאשר עלתה במוצאי החג
על במת פסטיבל הזמר והפזמון, לשיר את "הבלדה על נערי שגדל". השיר זכה
במקום האחרון והמכובד. השיר שניצח באותו פסטיבל היה "טוב לי לשיר" של
אהוד מנור בביצוע שלישיית "הטוב, הרע והנערה" – בני אמדורסקי, ישראל
גוריון וג'וזי כץ. היה זה פסטיבל הזמר והפזמון הראשון שלא הנחה אותו המנחה
המיתולוגי של 12 הפסטיבלים הראשונים, יצחק שמעוני. המנחים היו יוסי בנאי ורבקה
מיכאלי, ומהשנה שלאחר מכן, ועד הפסטיבל האחרון ב-1980, רבקה מיכאלי הייתה המנחה.
שיר אחר של תרצה אתר זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון תשל 1970 –
"פתאום עכשיו פתאום היום", המוכר יותר כ"אהבתיה", בביצוע
החייל הצעיר שלמה ארצי.
הס באפיקו הנחל שט,
רוח בו נושבה קלילה.
בלב הכפר בקתת עצים בדד
ניצבת לה, עוטפה שלגים ואפילה.
ואני לא אישן,
כי עצוב הלילה.
נערי הקט עצים יכרות
יום וליל ירבה עמל
עוד נער קט הוא, וידיו ריקות,
אך לי נשבע להיות לי בעל, כשיגדל.
נערי, גדל מהר,
נערי שלי, גדל!
אט חולף הזמן עוטף סודות.
עלומי חולפים איתו.
ונערי גדל וייף מאוד.
וביום אחד נשא אישה יפה כמותו.
אך אני עד עולם,
לא אשכח אותו.
רוח על הנחל רץ, גועש,
בכנפיו נישאו ימי.
בלב הכפר בקתת עצים לי יש,
ושתי עיני דולקות בליל כלהט אש.
בל יקרב איש אלי,
פן תאכלנו האש!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
