לקסיקון מלחמת ששת הימים (במלאת חמישים שנה למלחמה)
אהלן וסהלן – באחד מנאומי הרהב, התוקפנות והכרזת המלחמה של נאצר, נשיא מצרים,
בתקופת ההמתנה, הוא אמר (21 במאי 67): "אנו
מוכנים. אם רוצה גנרל רבין לנסות את כוחו במלחמה - אהלן וסהלן". הצהרה זאת
הייתה הטריגר לכתיבת הפזמון "נאצר מחכה לרבין".
אופוריה – בשבועות שקדמו למלחמת ששת הימים, עת החברה הישראלית הייתה בחרדה
קיומית קשה, היו עמי ערב באופוריה ואקסטזה של ערב הניצחון הסופי והמוחץ שבו יחסלו
סוף סוף את המדינה היהודית וימחקו את חרפת 1948. האופוריה הזאת הסתיימה בתחושת
חרפה, לאור תבוסתם וניצחוננו.
לאחר המלחמה, השתנה מצב הרוח הישראלי מן הקצה אל הקצה, מחרדה
לאופוריה, שנמשכה תקופה ארוכה. יש הרואים בה את אחד הגורמים למחדל יום הכיפורים –
המחדל המודיעיני עצמו והעובדה שקברניטי המדינה הלכו שבי אחריו.
איתן לא היסס לרגע – פסוק מתוך שירו של יורם טהרלב "גבעת התחמושת", המתאר את
קרב הגבורה במקום, בקרבות לשחרור ירושלים. איתן נאוה, עליו מסופר בשיר, נפל בקרב.
לאחר מותו הוענק לו עיטור הגבורה, על גבורתו העילאית בקרב.
אלבומי ניצחון – לאחר מלחמת ששת הימים נכתבו והתפרסמו חוברות וספרים המאדירים את
ניצחון צה"ל במלחמה, בכתבות ותמונות רבות. אלבומי הניצחון ביטאו את שמחת
הניצחון והגאווה עליו. לאחר מלחמת יום הכיפורים תויגו אלבומי הניצחון כביטוי
לאופוריה, שהקהתה את החושים והייתה מגורמי המחדל ערב מלחמת יום הכיפורים, וככאלה
הם התקבעו בתודעה הציבורית.
אמברגו צרפתי – מלחמת ששת הימים הביאה לשפל את היחסים
בין ישראל לצרפת. אחרי שנים של יחסים מיוחדים, ברית של ממש בין המדינות, שבאו לידי
ביטוי גם בהיותה של צרפת ספקית הנשק הראשית של ישראל. הקרע החל בתקופת ההמתנה,
וסמוך למלחמה הטיל דה-גול אמברגו נשק על ישראל, כולל הפרת חוזים קיימים. לאחר
המלחמה יצא דה-גול, נשיא צרפת, במתקפה אנטישמית קשה ומפתיעה על מדינת ישראל ועל
העם היהודי, שאותו הגדיר "עם יהיר ומתנשא".
ארץ ישראל השלמה – מלחמת ששת הימים הביאה לשליטת ישראל על כל חלקי ארץ ישראל המערבית,
והפכה את חזון שלמות הארץ, שהיה חזון נדחק בשולי השיח הישראלי, לגורם מרכזי
ומשמעותי בו. מיד לאחר המלחמה הקים נתן אלתרמן את התנועה למען ארץ ישראל השלמה,
שכללה אנשי רוח ואקדמיה משמאל ומימין, והיוותה קבוצת לחץ חוץ פרלמנטרית לקידום
רעיון שלמות הארץ.
בתי קברות המוניים – בשלושת שבועות ההמתנה לפני המלחמה, נערכה ישראל לאפשרות של מלחמה
קשה ועקובה מדם. ההכנות כללו קידוש גנים ציבוריים לבתי קברות זמניים, לקבורה
המונית של חללי המלחמה.
גבולות אושוויץ – קווי 4 ביוני 1967, כפי שהוגדרו בפי אבא אבן, שר החוץ במלחמת ששת
הימים, בעקבות לחץ בינלאומי לסגת לקווים אלה. הציטוט המדויק של אבן, בראיון לעיתון
הגרמני "דר שפיגל" (ינואר 1969): "אמרנו בגלוי שהמפה לא תיראה יותר כמו ב-4 ביוני
1967. בשבילנו זה עניין של ביטחון ושל עקרונות. מפת יוני שקולה מבחינתנו לסכנה
וחוסר ביטחון. אינני מגזים באומרי שיש בה עבורנו משהו מזיכרון אושוויץ". יש לציין שאבן היה מראשי ה"יונים" במפלגת העבודה, אך גם
היונים שללו מכל וכל חזרה לאותם קווים.
גבולות בני הגנה – מלחמת ששת הימים העניקה לישראל, לראשונה, עומק אסטרטגי וגבולות בני
הגנה. גבולות בני הגנה הם כאלה שמספקים למדינה הגנה גם מפני מתקפת פתע (כמו מלחמת
יום הכיפורים). עד אז, הייתה ישראל מדינונת קטנה עם הגב לים.
גבעת התחמושת – גבעת התחמושת היא מוצב ירדני בצפון ירושלים, שהוקם בידי הבריטים
כבונקר תחמושת. בקרבות על ירושלים במלחמת ששת הימים, נערך באתר קרב גבורה קשה
ועקוב מדם, שנפלו בו 37 לוחמים ישראליים, כולל הרוגים שנפלו במתחם בית הספר
לשוטרים הסמוך אליו. הונצח בשירו של יורם טהרלב, הנושא את שם האתר.
דיסכותל – מאמר של פרופ' ישעיהו ליבוביץ חודש לאחר מלחמת ששת הימים, שבו לעג
ומתח ביקורת חריפה על הרגשות הלאומיים והדתיים שהתעוררו בישראל בעקבות שחרור העיר
העתיקה, הר הבית והכותל המערבי.
האפלה – חובת כיבוי אורות בשעות הערב, בתקופת המלחמה, כדי להקשות האויב בטיווח
הערים והיישובים בישראל. פנסי המכוניות נצבעו בצבע כחול.
ההחלטה הסודית – לאחר המלחמה, ב-19 ביוני, קיבלה הממשלה החלטה סודית, על פיה תמורת
חוזה שלום והסדרי ביטחון עם מצרים וסוריה תהיה מוכנה לנסיגה מסיני והגולן לקווים
שיתבססו על הגבול הבינלאומי. ללא חוזה שלום, נאמר בהחלטה, ישראל תישאר בקווים
אליהם הגיע צה"ל במלחמה. ההחלטה נועדה לאפשר עמידה בלחץ הכבד של המעצמות, כדי
למנוע נסיגה ללא שלום כפי שהיה במלחמת
סיני. הלחץ הבינלאומי לא הגיע ובכך ההחלטה הפכה לאות מתה. לאחר פסגת חרטום, בוטלה
ההחלטה, תחילה בנוגע לגבול עם סוריה ואח"כ בנוגע לגבול עם מצרים. נקראה
"ההחלטה הסודית", כיוון שהוסתרה אפילו מן הרמטכ"ל.
ההר שהיה כמפלצת – שורה משירו של יובב כץ "בתי את בוכה או צוחקת", על הילדה
מקיבוץ גדות שיצאה ממקלט, ואין בתים עוד במשק. אך כשהיא מביטה אל ההר שהיה כמפלצת,
בשנים שהיה בשליטת הסורים, היא מגלה מציאות אחרת, של חיילים שדגלם בצבעים של כחול
ולבן.
היינו כחולמים – מקאמה שפרסם חתן פרס ישראל חיים חפר ביומה החמישי של מלחמת ששת
הימים, ב"ידיעות אחרונות", שכותרתו מיטיבה לתאר תוכנה – התחושה שהניצחון
הגדול, ובעיקר שחרור ירושלים, היא הגשמת חלום לאומי.
הישרנו למוות עינינו – משפט מתוך נאום של שמואל גונן ("גורודיש"), מפקד חטיבה
שבע במלחמת ששת הימים, במסדר הניצחון של החטיבה: "אחי גיבורי התהילה".
המשפט המלא: "אל המוות הישרנו מבט - והוא השפיל
את עיניו".
המתנה – שלושת השבועות שבין יום העצמאות ה-19 לפרוץ מלחמת ששת הימים, שבהם
הסלים המצב במזרח התיכון אל המלחמה הבלתי נמנעת. ההמתנה החלה כשהצבא המצרי החל
להזרים כוחות תקיפה אל תוך סיני, ובהמשך גירש נשיא מצרים את כוחות האו"ם
מסיני, חסם את תעלת סואץ, הכריז הכרזות מלחמה סוחפות וחתם על ברית הגנה עם ירדן.
בישראל גויסו בהדרגה המילואים והוקמה ממשלת ליכוד לאומית. תקופת ההמתנה התאפיינה
בתחושות קשות של חרדה קיומית בחברה הישראלית.
הצנחנים בוכים – אחד הסמלים של מלחמת ששת הימים, היו הצנחנים, משחררי ירושלים, רובם
חילונים, שבכו מהתרגשות לאחר שחרור הכותל. בו ביום כתב חתן פרס ישראל חיים חפר
מקאמה, תחת הכותרת "הצנחנים בוכים", שפורסמה במהדורה מיוחדת של
"ידיעות אחרונות". היא הסתיימה במילים: "איך זה קורה שצנחנים בוכים / איך זה קורה שהם נוגעים נרגשים בקיר / איך זה קורה שמן הַבּכי הם עוברים
לְשִיר / אולי מפני שבחורים בני י"ט / שנולדו
עם קום הַמְדִינה נושאים על גבם - אלפיים שנה..."
הר הבית בידינו – הודעתו הנרגשת וההיסטורית של מח"ט הצנחנים מוטה גור, לימים
הרמטכ"ל העשירי של צה"ל, לאחר שחרור הר הבית והכותל המערבי; הודעה
שצמררה אומה שלמה.
בחמישים השנים שחלפו מאז, עדין חלוקות הדעות האם באמת הר הבית בידינו.
הרמה הסורית – כינוי אימה שניתן לגולן בפי תושבי העמקים הצפוניים, שבמשך 19 השנים
מקום המדינה עד שחרור הגולן חיו תחת אימת הפגזים הסורים.
השטחים – במלחמת ששת הימים הרחיב צה"ל את גבולות המדינה עד הירדן. איך
יכונו השטחים? "הגדה המערבית" כפי שנהגו לכנותה הירדנים, להבדילה מן
הגדה המזרחית? "השטחים המשוחררים" כפי שכינו אותם שוחרי שלמות הארץ? "השטחים
הכבושים" כפי שהגדירו אותם תומכי הנסיגה? ההגדרה המשפטית הייתה "השטחים
המוחזקים" – שטחים המוחזקים בידי ישראל, לא סופחו אליה, ובלי לנקוט עמדה אם
הם כבושים או משוחררים. בקיצור, השם הנפוץ היה "השטחים". ושנים אחדות
מאוחר יותר טוביה צפיר חיקה את אבא אבן מכנה אותם "השטחים המשוחזקים".
והשם הפשוט והראוי, הוא שמם הגיאוגרפי וההיסטורי בעברית: יהודה ושומרון.
התמוטטות – ימים אחדים טרם פרוץ המלחמה, בשיאה של תקופת ההמתנה, לקה
הרמטכ"ל יצחק רבין בהתמוטטות – שילוב של עייפות, עומס רגשי ונפשי ועישון יתר.
הוא העביר את סמכויותיו לראש אג"ם עזר ויצמן. כעבור 24 שעות התעשת, חזר
לתפקוד מלא והוביל את צה"ל לניצחון הגדול בתולדותיו. הפרשה הושתקה, ופרצה
לתודעה בידי עזר ויצמן בעת ההתמודדות הראשונה בין רבין ופרס על הנהגת המדינה לאחר
התפטרות גולדה מאיר, ובספרו של ויצמן "לך שמים לך ארץ". הפרשה הפכה כלי
להתרסה נגד רבין בידי יריביו הפוליטיים מימין, משמאל ובמפלגתו.
חוץ מירושלים והגולן – בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים, עד מותו ב-1973, הטיף ראש הממשלה
הראשון דוד בן גוריון לנסיגה ישראלית ממרבית השטחים, מלבד ירושלים השלמה והגולן. לא
ברור לאלו גבולות של ירושלים הוא התכוון, אך לעתים הוא דיבר בהקשר זה גם על גוש
עציון וחברון, כאזורים שיישארו בידי ישראל.
חזק מהר ובאופן אלגנטי – סמוך למלחמת ששת הימים מונה האלוף חיים בר לב לתפקיד סגן
הרמטכ"ל. כשנשאל מה תחזיתו לתוצאות המלחמה, הוא השיב בדיבורו האטי: "נדפוק אותם מהר, חזק, ובאופן אלגנטי".
כעבור שנה מונה בר לב לרמטכ"ל.
חשופים בצריח – ספר שכתב חתן פרס ישראל שבתי טבת לאחר המלחמה, ובו תיעד את קרבות
השריון ובמיוחד את קרבות חטיבה 7 בפיקודו של שמואל גונן במלחמת ששת הימים. הספר
היה לרב מכר ואחד מסמלי המלחמה.
טלפון מהערבים – בראיון עיתונאי לאחר המלחמה נשאל שר הביטחון משה דיין מה על ישראל
לעשות כעת, לאחר הניצחון. דיין השיב שהוא מחכה לטלפון מחוסיין, אך בתודעה הציבורית
התקבע הצירוף "טלפון מן הערבים". המשפט הזה נתפס בידי מבקריו של דיין
כביטוי לאופוריה, ולהחמצת הסיכוי למנף את הניצחון ליוזמת שלום.
ילדות באה באש – לאחר המלחמה יזם חתן פרס ישראל אבא קובנר הוצאת ספר ובו אמירות,
שירים וציורים שציירו ילדי הקיבוצים במלחמת ששת הימים. הספר התפרסם בספריית
פועלים.
ילדי המקלטים – כינוי מצמרר שניתן לילדים ביישובי עמק החולה ועמק הירדן, שלאורך
שנים ישנו במקלטים, כדי להגן עליהם מפני התוקפנות הסורית.
ירושלים של זהב – קינה שכתבה נעמי שמר, על העיר ירושלים הקרועה, השסועה והמחולקת,
ובלבה חומה. שולי נתן שרה אותו בקול פעמונים, בחלק הבלתי תחרותי בפסטיבל הזמר
והפזמון במוצאי יום העצמאות, היום בו החלה תקופת ההמתנה. שלושה שבועות לאחר מכן שוחררה
העיר העתיקה, ונעמי שמר הוסיפה את הבית "חזרנו אל בורות המים". השיר היה
להמנון המלחמה, ואף הוצע כהמנון המדינה, ובחמישים השנים שחלפו מאז שמר על מעמדו
כשיר הישראלי האהוב ביותר.
ירושלים של ברזל – מאיר אריאל לחם כצנחן במילואים בקרבות לשחרור ירושלים. הוא כתב את
גרסת הלוחם לשירה של נעמי שמר, והכריז בגאווה "הלא לחומותיך קראנו דרור"
ו"עכשיו אפשר לים המלח בדרך יריחו". בשיר הוא גם מבכה את נפילת חבריו
הלוחמים, ולכן "אשר כולה זהב" היה ל"כמעט כולך זהב". בעקבות
השיר קיבל את הכינוי שהיה שנוא עליו, "הצנחן המזמר". לימים הודבקה לשיר
הילת "שיר מחאה", כביכול, שלא הייתה ולא נבראה.
לחזור הביתה בשלום – משפט מפתח מן השיר "גבעת התחמושת": "אינני יודע למה
קיבלתי צל"ש. בסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלום". במשך השנים זכה
לפרפרזות, כמו "איני יודע למה חזרתי הביתה בשלום, בסך הכל רציתי לקבל
צל"ש" וכן: "בסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלוש".
ליברטי – אניית מלחמה של הצי השישי, שהופצצה בידי חיל האוויר הישראלי, בשל
טעות בזיהוי, ביומה הרביעי של המלחמה.
מדיניות הגשרים הפתוחים – מדיניות ישראלית, שהנהיג שר הביטחון משה דיין לאחר מלחמת ששת הימים
– מעבר חופשי של אנשים וסחורות מיהודה ושומרון לממלכת ירדן ובחזרה, דרך גשר אדם
וגשר אלנבי.
מבצע מוקד – שם הקוד למבצע השמדת חילות האוויר של מדינות ערב, בהפצצת בזק
מפתיעה של חיל האוויר הישראלי בשעות הראשונות של המלחמה. מבצע מוקד הכריע, במידה
רבה, את גורל המערכה, כיוון שהוא הבטיח את העליונות האווירית המוחלטת של ישראל,
ואת יכולתו של חיל האוויר לסייע לצבא היבשה באין מפריע.
ממשלת הליכוד הלאומי – בשיאה של תקופת ההמתנה, ארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה, קמה ממשלת
האחדות הלאומית הראשונה בתולדות המדינה. היא נקראה ממשלת ליכוד לאומי (שם שכבר לא
היה רלוונטי בממשלות האחדות הבאות, שקמו לאחר הקמת הליכוד). שתי מפלגות האופוזיציה,
גח"ל (גוש חירות ליברלים) ורפ"י (רשימת פועלי ישראל) הצטרפו לקואליציה.
נציג רפ"י, משה דיין, מונה לשר הביטחון, במקום ראש הממשלה לוי אשכול. נציגי
גח"ל, מנחם בגין ויוסף ספיר, מונו לשרים בלי תיק.
מפה אתם נראים גדולים שבעתיים – עם כיבוש המוצב הסורי אל מורתפע, החולש על קיבוץ גדות וממנו ירו
הסורים פעמים רבות לעבר הקיבוץ, הביט מפקד חטיבת אלכסנדרוני מנו שקד על הקיבוץ,
והודיע בקשר לחמ"ל הקיבוץ: "מפה אתם נראים גדולים שבעתיים". המילים
הללו חקוקות במצפה גדות, שהוקם במקום.
מצעד צה"ל – ההודעה הראשונה שקיבל הרמטכ"ל רבין על כניסת כוחות צבא מצריים
לסיני – ההודעה שפתחה את תקופת ההמתנה, הייתה בעיצומו של מצעד צה"ל בירושלים,
ביום העצמאות ה-19 של ישראל (15 במאי 1967). רבין מיהר לדווח על כך לראש הממשלה
ושר הביטחון לוי אשכול, שישב לצדו. המצעד היה מוגבל מאוד ולא כלל כוחות משוריינים,
בשל התנגדות הירדנים.
בשנה שלאחר מכן, בחגיגות העשרים למדינה, נערך מצעד מלא, שהיה למצעד
הניצחון של צה"ל (ושידורו בשידור חי פתח את שידורי הטלוויזיה הישראלית). בכך
תמה המסורת של מצעד מדי יום העצמאות. לאחר מצעד זה נערך עוד מצעד, בשנת ה-25
למדינה (1973) ומאז לא נערכו עוד מצעדים צבאיים.
מצרי טיראן – מצרי ים השוכנים בפתחו של מפרץ אילת ומקשרים בינו לבין ים סוף.
ב-23 במאי, שבועיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, חסמה מצרים את מצרי טיראן ולמעשה
חסמה את השער הימי של ישראל לאפריקה ולמזרח הרחוק. צעד זה היה ידוע כקאזוס בלי =
עילה למלחמה, מבחינתה של ישראל. הוא נוסף לעוד כמה עילות למלחמה, שסיפקו מדינות
ערב באותם שבועות.
מרד הגנרלים – כינוי (מוגזם) שניתן לישיבה של אשכול עם אלופי המטכ"ל בתקופת
ההמתנה, שבה חלקם, בראשות האלופים אריק שרון ומתי פלד, מתחו ביקורת על הממשלה,
והאשימו אותה בהססנות, בשל הימנעותה (בשלב זה) מיציאה למתקפת נגד מקדימה.
מתקפת נגד מקדימה – מתקפה שנועדה לשבש את כוונותיו התוקפניות של האויב, בטרם מימש
אותן. כך עשתה ישראל במלחמת ששת הימים. מכונה גם מלחמת מנע.
נאום הגמגום – נאום רדיופוני לאומה שנשא ראש הממשלה לוי אשכול, ימים אחדים לפני
מלחמת ששת הימים. בנאום המודפס היה משפט מחוק ותחתיו כמה מילים רשומות בכתב יד.
אשכול התקשה לקרוא את המשפט, והדברים נשמעו ונחשבו כגמגום. בימי החרדה ערב המלחמה,
לצד התחושה שאשכול מנהל את המשבר בהססנות, הדבר פגע קשות בתדמיתו, ואחד הגורמים
לכך שנאלץ לעזוב את תפקיד שר הביטחון ולהעבירו לדיין.
יש לציין ששר הביטחון אשכול הוא האיש שצייד את צה"ל והכין אותו
לניצחון הגדול, הוא היה הקברניט והמצביא הגדול של הניצחון, הוא היה המוביל של
מדיניות ההתיישבות האחראית לאחר המלחמה. הפוליטיקה לטווח הקצר עשתה לו עוול, אך
במשפט ההיסטוריה הוא ייזכר כאחד מראשי הממשלה הטובים שהיו כאן, הגם שלא היה מנהיג
כריזמטי.
נאום הר הצופים – לאחר שחרור ירושלים חודשה פעילות האוניברסיטה העברית בקמפוס הר
הצופים, שהיה מובלעת ישראלית בלתי פעילה במזרח ירושלים. בטקס חגיגי, הוענק תואר
ד"ר לשם כבוד לרמטכ"ל יצחק רבין, לכבודם של חיילי צה"ל, על הניצחון
הגדול. רבין נשא נאום, שאותו כתב קצין חינוך ראשי מרדכי בראון, שבו דיבר על רוחו
של צה"ל.
נאצר מחכה לרבין – מזה שנים נוכח בשיח הישראלי מיתוס על כך ששירי מלחמת ששת הימים היו
שירי ניצחון ורהב, שהשכיחו והדחיקו את מחיר הדמים הכבד של הניצחון. זהו נראטיב
בדוי, שאין לו כל אחיזה במציאות. נהפוך הוא, אין מלחמה שנכתבו בעקבותיה שירי
זיכרון ואבל כמו מלחמת ששת הימים, לצד שירי הניצחון. ה-סמל של שירי הרהב על
הניצחון הוא "נאצר מחכה לרבין". והאמת הפוכה – זהו שיר שנכתב לפני
המלחמה, בתקופה ההמתנה והחרדה, לאחר שנאצר סגר את מיצרי טיראן והטיל, למעשה, מצור
ימי על ישראל. היה זה שיר לעידוד המוראל, שאותו כתב חיים חפר. נאצר התרברב: "אם רוצה גנרל רבין לנסות את כוחו במלחמה - אהלן
וסהלן". חיים חפר השיב: "נאצר מחכה לרבין, איי איי איי. שיחכה ולא יזוז
כי נבוא – מאה אחוז".
נזרוק את היהודים לים – קריאת הקרב של המונים במצרים ובמדינות ערב האחרות, שיצאו לרחובות
באופוריה המתלהמת שקדמה למלחמה.
נחשון – אחד מסמלי הניצחון, היה תמונתו של יוסי בן חנן, קמב"ץ חטיבה 7
ולימים אלוף בצה"ל, טובל בתעלת סואץ ומניף באוויר רובה קלצ'ניקוב. תמונה זו
הייתה תמונת השער של המגזין האמריקאי טיים-לייף שהוקדש כולו למלחמה. בגרסה העברית,
הוכתרה התמונה בכותרת "נחשון", כדמותו של נחשון בן עמינדב, נשיא שבט
יהודה, שעל פי המדרש העז לקפוץ לים סוף ואז נבקע הים ובני ישראל עברו בתוכו בחרבה.
נשות וינדזור העליזות – קומדיה מאת ויליאם שייקספיר, שהוצגה בישראל, בתרגום אלתרמן, בשנות
ה-60. בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים, התקיימה הפגנת נשים שתמכו במינוי משה
דיין לשר הביטחון. קבוצת הנשים כונתה "נשות וינדזור העליזות".
סדין אדום – מילת הקוד לפתיחת המתקפה הקרקעית של צה"ל במלחמת ששת הימים.
סליחה שניצחנו – ספר הומורסקות וסאטירות שכתב אפרים קישון
בתקופת מלחמת ששת הימים. שם הספר מבטא את גישתו הסרקסטית לצביעות גינויי ישראל
בעולם בעקבות ניצחונה במלחמת מגן מובהקת. ספר ההמשך נקרא "אוי למנצחים".
גיבור הספר: "שרוליק", הדמות המצויירת של הקריקטוריסט דוש, שעיטר את
הספר, המסמלת את מדינת ישראל.
סע בנצור, סע – בכניסה אל חומות העיר העתיקה, בשער האריות, הורה מח"ט הצנחנים
מוטה גור לנהגו בנצור את ההוראה, שנכנסה לפנתיאון הניצחון.
עוצבת הפלדה – אוגדה 84, הכפופה לפיקוד דרום, שהוקמה במיוחד לצורך המלחמה, תחת
פיקודו של מפקד גייסות השריון ישראל טל, לימים סגן הרמטכ"ל. העוצבה פרצה
ראשונה לסיני ובתוך ארבעה ימים הגיעה לתעלת סואץ.
עליקה – מחנה סורי נטוש מדרום לנפח, היום המחנה של עוצבת ברק. חמישה שבועות
אחרי שוך הקרבות, עלו למקום המתיישבים הראשונים בגולן לנקודה הזמנית של קיבוץ גולן
(לימים – מרום גולן). שם החלה ההתיישבות מעבר לקו הירוק, לאחר מלחמת ששת הימים.
פרשן – ראש אמ"ן לשעבר ולימים נשיא המדינה, אלוף (מיל') חיים הרצוג,
היה הפרשן הביטחוני של "קול ישראל", שהשמיע מידי יום בתקופת ההמתנה
והמלחמה דברי פרשנות לציבור הישראלי. הציבור שתה את דבריו בצמא, והוא סייע מאוד
להעלאת המורל השפוף, בגישתו האופטימית ובביטחון שנסך בקרב מאזיניו. הסמל לפרשנותו
הוא אמירתו ב-1 ביוני: "אילו הוטל
עלי לבחור הלילה בין האפשרות להיות טייס מצרי התוקף את תל אביב, ובין האפשרות
להיות אזרח בתל אביב - הייתי בוחר, מטעמים של ביטחוני האישי, באפשרות השנייה".
שיח לוחמים – קובץ שיחות ועדויות של לוחמים בני התנועה הקיבוצית, שנועד להיות
פנימי בתוך התנועה, אך הפך לרב מכר ותורגם לשפות רבות. רבים מן הלוחמים הביעו
לבטים וכאבים שלא הלמו את האווירה של שמחת הניצחון.
שיחת הטלפון בין חוסיין לנאצר – ביומה השני של המלחמה, כאשר התבררו ממדי תבוסת הערבים, יירט
אמ"ן שיחת טלפון בין נשיא מצרים נאצר וחוסיין מלך ירדן, שבה הם רקמו שקר על
פיו חילות האוויר של ארה"ב ובריטניה לחמו לצד ישראל. בעקבות שיחה זאת, כלי התקשורת
בשתי המדינות החלו לפרסם את ה"מידע" הזה. על אף התנגדות אמ"ן, שחשש
שהדבר יזיק לפעולת המודיעין הישראלי, החליט שר הביטחון משה דיין לפרסם את הקלטת
השיחה, בשל חששו שהתבססות הטענה על מעורבות אמריקאית תביא להתערבות סובייטית לצד
מדינות ערב.
שלושת הלאווים – ועידת פסגה של ראשי מדינות ערב לאחר מלחמת ששת הימים (אוגוסט 1967)
שנערכה בחרטום, בירת סודן, קבעה את האסטרטגיה הערבית: לא לשלום עם ישראל, לא להכרה
בישראל, לא למו"מ עם ישראל.
תכנית אלון – תכנית מדינית – ביטחונית - התיישבותית שרקם יגאל
אלון מיד אחרי המלחמה, לפשרה טריטוריאלית שבה ישראל תוותר על האזורים הצפופים
בערבים על גב ההר ביו"ש, ותספח את האזורים שאינם מאוכלסים בצפיפות ומבטיחים
גבולות בני הגנה לישראל, ובראש ובראשונה בקעת הירדן והגולן. התכנית לא התקבלה
באופן רשמי מעולם, אולם היא הייתה הבסיס למדיניות ההתיישבות מעבר לקו הירוק של
ממשלות המערך בשנים 1967-1977. לדעת כותב לקסיקון זה, גם בחלוף יובל שנים, עקרונות
תכנית אלון, הם הבסיס לפתרון הסביר ביותר לסכסוך.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
