הבלוג של אורי הייטנר

האם מותר למרצה להביע את דעתו הפוליטית בכיתה? בעיניי, התשובה לשאלה זו חיובית.

האם מותר למרצה להפוך את הקתדרה לבמה להטפה פוליטית?

האם מותר לו ללמד את דעתו הפוליטית כתוכן אקדמי, לבחון עליה את תלמידיו ולתת על פיה ציון, שישפיע על עתידו המקצועי של התלמיד? בעיניי, התשובה לשאלה זו שלילית.

היכן עובר הגבול? בדיוק כדי לקבוע זאת, יש צורך בקוד אתי.

סוגיית הפוליטיקה באקדמיה מורכבת. חופש הביטוי הוא נשמת אפה של אקדמיה, אך יש לשמור על האקדמיה מפני פוליטיזציה; מפני הפיכתה כלי שרת לקו פוליטי מסוים.

אין דרך מתאימה יותר לעסוק בנושא, מאשר באמצעות קוד אתי; לא כל דבר הוא משפטי ותקנוני. יש מקום לשיח אתי, מוסרי, ערכי, חינוכי.

אין מתאים להוביל בירור אתי כפרופ' אסא כשר, שלמרות ההשמצות והמתקפות הפרועות עליו בימים האחרונים, הוא מקובל בכל העולם כאחד מהגדולים באנשי האתיקה.

קראתי את מסמך הקוד האתי לאקדמיה. לא עם כולו הסכמתי. חלק מן האמירות בו כוללניות מדי, והאבחנה בהן בין התבטאות פוליטית ראויה לפסולה אינה חדה וברורה דיה.

הטעות הגדולה ביותר של כשר, היא שהוא ניסח את הקוד לבד. אמנם הוא התייעץ עם בכירי האקדמיה ועם סטודנטים, אך ראוי לנסח קוד אתי מתוך תהליך של הידברות, ומי ככשר יודע זאת. הן הוא הוביל לא מעט תהליכים כאלה. למשל, הוא הוביל תהליך של ניסוח קוד אתי לקיבוץ גן שמואל. מחבריי בקיבוץ שמעתי, שהתהליך עצמו היה חשוב אף יותר מהתוצאה.

לכן, מוטב לראות בהצעת הקוד של כשר את תחילתו של תהליך ולא את סופו. מן הראוי שהשר בנט יסור הצדה, ויאפשר לאקדמיה להתמודד עם הסוגיה. הצעתו של אסא כשר ראויה להיות המסד להמשך התהליך, שעל בסיסו יקבע קוד אתי בהסכמה.

ההתקפות על פרופ' כשר אינן בידיים נקיות, והן לוקות בהיתממות. יש בעיה באקדמיה. יש בעיה של סתימת פיות. אך סתימת הפיות היא דווקא מן הצד של המוחים על צעדו של כשר. כל מי שמכיר את האקדמיה יודע, מהו הקו ההגמוני בה, ושכל מרצה יחשוב עשר ועשרים פעם לפני שיבטא את עמדתו, אם היא שונה מן הקו המקובל. וכל תלמיד יחשוב מאה ומאתיים פעם בטרם יבטא עמדה ביקורתית על הקו ההגמוני.

הבעיה הזאת מחייבת התמודדות, ומסמך כשר ראוי להיות בסיס להתמודדות הזאת.

* "ישראל היום"