לפני תשע שנים, ערכה מקהלת הגליל העליון, בניצוחו של רון זרחי, מסע
הופעות של סדר יגור; שחזור סדר הפסח המיתולוגי של קיבוץ יגור בניצוחו של גיבור
התרבות (כשם הביוגרפיה שלו שכתב מוקי צור) יהודה שרת, עורך ההגדה של פסח של קיבוץ
יגור. מסע ההופעות הוקדש למלאת 70 שנה לסדר יגור.
לאחת ההופעות, בפסטיבל "צלילים במדבר" בשדה בוקר, בהנחייתו
של מוקי צור, התבקשתי בידי מנהלי המקהלה להצטרף אליהם כקריין, למלא את מקומו של
הקריין שנבצר ממנו להשתתף באותה הופעה. ומה היה תפקידי? לקרוא את תהלים פג.
התאמנתי וערכתי חזרות בקריאה מדויקת ומוטעמת של המזמור, כשליח ציבור –
"נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּחַד
יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, בָּאתִי לַעֲמֹד וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ, עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
שְׁלָחוּנִי" כבתפילת שליח הציבור בימים הנוראים, "הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ".
ונשאלת השאלה – מה למזמור פג ולהגדה של
פסח? הרי המזמור הזה אינו מופיע כלל בהגדה! וכיצד הוא קשור להגדה?
סדר פסח יגור, החל את דרכו בשנת תרצח
(1938) והמזמור הזה לא הופיע בו. מתי הוא הוכנס לתוכו? בשנת תשד (1944). ובאותה
שנה בדיוק, הוא הוכנס גם להגדה של פסח של קיבוץ תל יוסף. האם יהודה שרת ידע שגם
עורך ההגדה בתל יוסף הכניס להגדה את המזמור? האם עורך ההגדה בתל יוסף ידע שכך נעשה
גם ביגור? אני משער שלא. אך אין זה מקרה שבשני מקומות חשבו על אותו מזמור. כיוון
שהפרט החשוב בעובדה זו, הוא השנה – 1944.
ההגדות לפסח של הקיבוצים בשנות השואה,
הוקדשו במידה רבה לשואה. רגשותיהם ותחושותיהם של חברי הקיבוצים שהתכנסו לחגוג את
חג החירות בשעה הרת גורל זו, כשבני משפחותיהם נטבחים בגולה, לא היו שונים משל
יהודים שהתכנסו לליל הסדר מחוץ לקיבוץ. אולם כיוון שהתרבות הקיבוצית העזה לחרוג
מנוסח סדר פסח המסורתי ולעצב את סדר הפסח ברוחם – הם ביטאו אותן תחושות בטקסט של
הסדר, בהגדה. באותן שנים, לב לבו של סדר פסח היה "שפוך חמתך", אותו טקסט
שהיום הס מלהזכירו בהגדה הקיבוצית. אולם באותן שנים, הוסיפו עורכי ההגדות והוסיפו
בית אקטואלי נוסף ל"שפוך חמתך", שנראה להם מתון מדי, ואין די בו כדי
לבטא את כאבם, את צערם, את זעמם ואת תסכולם.
ובאותן שנים, ביגור ובתל יוסף הוסיפו
את מזמור פג – הקריאה לאלוהים לשבור את האויב, להשמידו עד שיהיה דֹּמֶן לָאֲדָמָה.
הם בחרו במזמור הזה, מאותה סיבה שעד
היום אנו קוראים את המזמור הזה בטקס הפתיחה של יום הזיכרון לשואה ולגבורה
ב"יד ושם".
אֱלֹהַי, שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל
כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ.
כְּאֵשׁ תִּבְעַר יָעַר
וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים.
כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ
וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם.
מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
