הבלוג של אורי הייטנר

מזמור צו הוא מן המזמורים שאותם אנו שרים בקבלת השבת. השיר מרומם נפש, מלא בשמחה, מתאר את העולם כולו, על איתני הטבע שבו, מתעורר לפרץ של שמחה, עם התגלותו של האלוהים.

שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ   

שִׁירוּ לַיהוָה כָּל הָאָרֶץ.

כך נפתח המזמור – ובהמשך אנו רואים, שלא כל הארץ, אלא אף השמים מצטרפים לשירה ולשמחה.

יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ   

יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ.

יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ   

אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר.

מה גורם לשמחה הזאת, המתוארת בתיאורי טבע יפים ומרגשים כל כך? מה בהתגלות האל מחולל את השמחה הזאת?

לִפְנֵי יְהוָה כִּי בָא,  

כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ.

יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק   

וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ.

השמחה היא שמחת השינוי. התקווה הגדולה המתוארת במזמור, מלמדת על המציאות הקיימת בעת כתיבתו – התקווה היא לשינוי מהותי.

המציאות היא של חוסר צדק. העולם אינו מתנהל בדרכים צודקות. המשפט אינו משפט צדק. אין אמון במערכות המנהלות את תבל, את העמים. המשורר מייחל לשינוי, הוא מאמין שהשינוי יבוא רק בהתגלות האל, והוא יהיה דרסטי כל כך, דרמטי כל כך, שכל יושבי הארץ ואף איתני הטבע – השמים והארץ, השדות וכל עצי יער, כולם ישושו וירננו.

****

חלוצי הציונות חוללו שינוי דרמטי במציאות חיי העם היהודי. הם חשו שהם מורדים בעולם שאינו נשפט בצדק. הם לא המתינו להתגלות האל, אלא קמו ועשו מעשה. הם קפצו ראש היישר אל ההיסטוריה, על מנת להניעה מחדש, לחשב מסלול מחדש.

ואת השמחה שלהם, לנוכח השינוי שהם מחוללים, הם תיארו במילות מזמורי תהלים.

ב"ברכת עם", ביאליק חיזק את ידי החלוצים, האחים המחוננים את עפרות ארץ ישראל.

תֶּחֱזַקְנָה יְדֵי כָל אַחֵינוּ הַמְחוֹנְנִים

עַפְרוֹת אַרְצֵנוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם.

ובשם העם הוא מברך אותם, ומשתמש במילים שבמזמור שלנו מתארים את השמחה הקוסמית. בתהלים:

יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ   

אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר.

הרננה והעליזות מושלכים בשירו של ביאליק לשמחת החלוצים.

אַל יִפֹּל רוּחֲכֶם – עַלִּיזִים, מִתְרוֹנְנִים.

בֹּאוּ שְׁכֶם אֶחָד לְעֶזְרַת הָעָם!

אברהם שלונסקי, מחלוצי העליה השלישית, מטה אף הוא את השירה, משירה לכבוד האל, לשירה לכבוד האדם, לכבוד החלוץ.

בשירו "שִׁירוּ לִי" הוא כותב:

שִׁירוּ לִי הַשִּׁיר: יָפִים לֵילוֹת בִּכְנָעַן...

כִּזְמִירוֹת שַׁבָּת.

הלילות בכנען יפים, והחלוץ מבקש מחבריו לשיר לו את השיר של יצחק קצנלסון "יפים הלילות בכנען". על חשיבותו של השיר בעולמם של בני הדור ניתן ללמוד מכך שהן שלונסקי והן אלתרמן, שני הגדולים במשוררי הדור, כתבו שירי הומאז', מחווה אמנותית, לשיר זה.

שלונסקי שב ומבקש שִׁירוּ לִי, בשירו המכונן "זֶמֶר".

את השיר הזה, שמתאר את ימיו באזור הגלבוע בתקופת העליה השלישית, הוא כתב כעבור שנות דור, לאחר עליית י"א הנקודות לנגב, מעשה שעורר בו שמחה רבה והחזיר אותו לימיו כחלוץ ומתיישב.

שִׁירוּ לִי, כִּי טוֹב לִי, טוֹב לִשְׁמֹעַ

שׁוּב כְּאָז מוּל סַהַר זֶה וּתְכוֹל.

שִׁירוּ עַד יָמוּשׁ גַּם הַגִּלְבּוֹעַ

וְיֵצֵא עִמָּנוּ בְּמָחוֹל.

* 929