חיזבאללה חטף מכות קשות במלחמה הזאת. קשות מאוד. לבנון, עליה הוא מגן, כביכול, נפגעה קשות. ראשי הארגון יחשבו היטב בטרם יבצעו שוב פעולה תוקפנית נגד ישראל.
אבל גם ישראל חטפה מכות קשות. אלפי טילים נורו לעברה במשך למעלה מחודש. שליש מהמדינה היה כמעט משותק. הרוגים רבים. גם ישראל תתלבט מאוד, בטרם תפעיל שוב את כוחה; בטרם תגיב בעוצמה על תוקפנות כלפיה.
לכאורה, מאזן אימה. מאזן אימה שעשוי להיות המחסום בפני המלחמה הבאה. במקרה הטוב מדובר במאזן אימה. במקרה הגרוע, האימה היא חד צדדית.
מאזן אימה בין חיזבאללה לישראל, הוא ניצחון גדול לחיזבאללה, בשל עצם העובדה שהוא ארגון טרור וגרילה קטן, ואילו ישראל מדינה ריבונית בעלת צבא חזק. אך אין זו הסיבה העיקרית לכך, שמאזן אימה הוא ניצחון לחיזבאללה.
אין המדובר בתהליך גישור שרצוי לסיימו בתוצאה שלwin/win . זו מלחמה בין טוב ורע. מלחמה כזו – אסור שתסתיים בתוצאה שהיא פחות מתבוסה מוחלטת של הרע, כמו תבוסתה של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השניה.
אך האמת היא שאין כאן מאזן אימה. מבחינת נסראללה, המחיר ששילמו העם הלבנוני וארגונו, הוא סביר בהחלט. הוא יודע, שישראל לא תמהר לצאת שוב למלחמה שתסב לה נזק כה כבד. לכן, אין כמעט ספק שחיזבאללה יתקפו אותנו שוב. זה יתחיל בירי כדור על חיילים בדרום לבנון. בגלל זה נצית שוב את המלחמה? ימשך בפצמ"ר לתוך ישראל. אח"כ – קטיושה לקריית שמונה. בגלל קטיושה אחת נחזור למציאות של מאות קטיושות ביום? וכך בתהליך של כרסום נשוב להיות בני ערובה של חיזבאללה.
לכן, אף שמבחינה אובייקטיבית הנזק שגרמנו לאוייב גדול לאין שעור מהנזק שהוא גרם לנו, במלחמה הזאת הפסדנו.
למה הפסדנו בה? כיוון שלא ניצחנו בה.
למה לא ניצחנו בה? כי לא רצינו לנצח בה. ליתר דיוק, כיוון שמנהיגי המדינה לא רצו לנצח בה. הם לא נתנו הוראה לצה"ל לנצח, כיוון שהם פחדו ממחיר הדמים של הניצחון. ואכן, מדובר במחיר כבד. אבל מחיר הדמים של הפסד יהיה גדול שבעתיים.
"על המצב"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
