בתגובה למאמרי "בזכות הנחישות", כותב דני רשף:
בנוסף למיקרה חבל האטאי - אלכסנדרטה התורכית נחתם ב 02/11/2004 הסכם תיקוני גבול עם ירדן. מדובר בחילופי שטחים של כ 120 קמ"ר בגבול המשותף . לא ההסכם עצמו חשוב אלא העקרון שאדמה סורית היא קדושה ולא ניתנת לדיון נישבר ומסתבר שניתן מטעמים תועלתיים לוותר על כמה קמ"ר. ראה קישור מצורף .
מיקרה שני חשוב לנושא. כשנסוגנו מלבנון ב 2000 סימן האו"מ את הגבול . ממעין ברוך הגבול הסתמך על המפות הצורפתיות מ 1934 שסימנו את הגבול בין סוריה ללבנון. לפי המפות חוות שבעא היו שטח סורי למרות שחיי היום יום של התושבים היו קשורים ללבנון. כשהאו"ם פנה לסוריה בסוגיה סוריה אמרה שאי אפשר בכלל לדון על חוות שבעא כי הם " אדמה סורית קדושה " . לכן השאיר אותם האו"מ בשטח ישראל כשטח סורי כבוש שגורלו יוכרע במו"מ עם סוריה. ממשלת לבנון אישרה את הפרוטוקול של המדידה ואת תוואי הגבול . לאחרונה הודיעה שרת ההסברה הסורית בותיינה שעבאן שיתכן שהשטח הוא לבנוני. על ישראל להחזיר את השטח לאו"מ ואז סוריה ולבנון ידונו של מי השטח. שוב נישבר העיקרון של אדמה סורית קדושה שאי אפשר בכלל לדון בה. על הדרישה הזו חזר בשאר אסאד בנאומו הלוחמני לפני שבוע. ברור שהאדמה קדושה רק כשמדובר במו"מ עם ישראל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
