הבלוג של אורי הייטנר

האם הכליאה בבית הסוהר היא הדרך הנכונה להיאבק בפשע? האם שיטת הענישה הזו מקטינה את מימדי הפשע או שמא מגדילה אותם? האם מטרת הכליאה היא הרחקת הפושע מן הציבור כדי להגן על הציבור? צעד שנועד להרתיע מפני פשיעה? צעד שנועד להשיב לפושע כגמולו? צעד של נקמה? פעולה חינוכית? הסוגיות הללו עתיקות יומין, ואין עליהן תשובות חד משמעיות. היתרון הגדול ביותר של שיטת הכליאה, היא שטרם נמצאה חלופה טובה ממנה.

תהיינה העמדות השונות בסוגיה זו אשר תהיינה, אין ספק שהמטרה העליונה היא מלחמה בפשע, על מנת להקטינו למינימום. החזון של המלחמה בפשע, שלהגשמתו מוקמים בתי סוהר, הוא חברה שלא יהיה בה צורך בבתי סוהר. ההצלחה הגדולה של שיטת הענישה בבתי סוהר, עשויה להיות הפיכתם למיותרים.

הכליאה היא עונש מר ואכזרי. אני סולד מאנשים המדברים על הכלא כעל "בית הבראה". גם מאסר בכלא שתנאיו כשל מלון 5 כוכבים, הוא עונש כבד מאוד. שלילת חירותו של אדם, הרחקתו ממשפחתו ומסביבתו החברתית, הם עונש כבד מנשוא. ואנו יודעים שבתי הכלא רחוקים, רחוקים מאוד, מלהיות בתנאי מלון או בית הבראה. כיוון שמדובר בעונש כבד כל כך, מן הראוי שתנאי המחיה בבתי הסוהר יהיו אנושיים ככל הניתן. מן הראוי לחון כל אסיר שקיימת הערכה שלא יחזור לסורו. יש לעודד קיצור שליש מתקופת ריצוי העונש בעבור התנהגות טובה. יש להשקיע בשיקום האסיר והכנתו לחיי אזרחות נורמטיביים.

הכליאה היא עונש מר ואכזרי, אך כל עוד טרם נמצאה חלופה מוכחת טובה יותר, אין מנוס מעונש זה, אולם יש להכיר בכך שמדובר ברע הכרחי, ולהפנים זאת. אין צעד הסותר הכרה זו והפנמה זו מהרעיון של הפרטת בתי הסוהר.

משמעות הפרטה, היא החלפת האינטרס הציבורי באינטרס פרטי. כאשר מדובר בעסקים ובמסחר, ההפרטה היא צעד נכון. הרצון של בעל העסק להרוויח יוצרת תחרות בריאה על איכות המוצר והשירות, והנהנה מכך הוא הצרכן. לא כן כאשר מדובר בשירותים חברתיים. בשירותים אלה, התחרות עלולה להזיק, כיוון שקיימת סבירות גבוהה, כמעט ודאות, לסתירה בין האינטרס הציבורי, החברתי, לבין האינטרס של הפרט להרוויח.

אם האינטרס הציבורי של שיטת הכליאה הוא ליצור מצב שיפחית ככל הניתן את הצורך בבתי סוהר, הרי שהאינטרס של בעלות פרטית על בית סוהר הפוך. האינטרס של בעל בית סוהר, הוא אחזקת מקסימום אסירים לאורך זמן. אין לו כל אינטרס לעודד שחרור מוקדם בשל התנהגות טובה, כיוון שהוא עלול להפסיד משחרור זה.

לבעל עסק של כליאה, אין אינטרס להקל על תנאי המחיה של הכלואים, כיוון שהוא עלול להפסיד מכך. מאחר והאסירים אינם לקוחותיו, אין לו עניין לשפר את מזונם, את לבושם, את מגוריהם. הרי לא הם יבחרו האם להיכלא בו. הרעת תנאי האסיר, תוזיל את עלות אחזקתו ותהיה כדאית יותר לבעלי בית הכלא.

איזה אינטרס יהיה לבעל עסק בשיקום האסיר? בעבור הציבור, שיקום האסיר הוא השקעה, שתחזור לחברה בקבלת אדם פרודוקטיבי ושומר חוק. לבעל העסק הפרטי, זוהי הוצאה שאין הוא יכול להרוויח ממנה דבר. להיפך, הוא עשוי להרוויח דווקא מכך שהאסיר לא ישוקם, כיוון שכך גדלים הסיכויים שהוא יחזור לכלא, וניתן יהיה לשוב ולהרוויח מכליאתו. איזה אינטרס יש לבעל בית כלא לאפשר לאסיר לעבוד למחייתו בתקופת מאסרו, ולו כדי לאפשר לו לשפר את תנאיו בכלא. דווקא תלות של אסיר שאינו יכול להשתכר, משתלמת יותר לבעל בית הסוהר. במצב זה, הוא עשוי להיכנס לחובות גבוהים לבית הסוהר בשל השימוש בטלפון ציבורי, בשירותי קפיטריה וכו', בהסדר שלפיו הוא יחזיר את חובו אחרי השחרור. האסיר המשוחרר שיחל את חייו עם חוב גדול, עלול להסתבך ולחזור לכלא, ובכך ישוב בית הסוהר וירוויח ממאסרו.

הפרטת בתי הסוהר עלולה להפוך את בעלי בתי הסוהר לבעלי עניין בפשע, כיוון שהפשע מניב להם רווחים. מכאן ועד שיתוף פעולה סמוי בין הפשע לבין מי שאמורים להלחם בו, הדרך קצרה.

אני שולל מכל וכל הפרתם של שירותים חברתיים. הייתי שותף למאבק נגד הפרטת החברה למתנ"סים (ומי שמודע לתפקיד החברתי האדיר של החברה למתנ"סים באזור הצפון במלחמה האחרונה, מבין איזה רעיון עוועים היה זה להפריטה). אך הרעיון של הפרטת בתי הסוהר חמור הרבה יותר מהפרטה של שירותים חברתיים אחרים.

היסוד של הריבונות, הוא המונופול של המדינה על הכוח, על האלימות. רק המדינה רשאית להחזיק צבא, משטרה ובתי סוהר. גישה זו יוצאת מנקודת הנחה שהכוח והאלימות הן דבר רע, אך כיוון שאין ברירה אלא להשתמש בו, יש להגביל את הזכות להשתמש בהם אך ורק למדינה, המחוייבת להגן באמצעותם על אזרחיה. הפרטת הגורמים המורשים להפעלת כוח והעברתם מידי המדינה לידי אנשים פרטיים, היא פשיטת רגל מוסרית. האזרח מוכן להגבלת חירותו באמצעות מתן גושפנקא למדינה להפעיל כוח, כיוון שהוא מבין שזה האינטרס הציבורי. אבל הענקת הזכות להשתמש בכוח לאדם פרטי, היא רעיון מעוות.

מי שמפריט היום את בתי הסוהר, יפריט מחר את בתי המשפט (השר לשעבר חיים רמון כבר החל לקדם רפורמה של הפרטה חלקית של פרקליטות המדינה, בטרם הסתבך בפרשה שעלולה להיות "מיתת נשיקה" של הקריירה הפוליטית שלו) את המשטרה ואת הצבא. זוהי דרך בדוקה להתפוררות המדינה.

בשבת האחרונה קראנו בפרשת השבוע, פרשת "שופטים", מהן התביעות מן השופטים והשוטרים. התביעות הללו דורשות מחוייבות מוחלטת של השוטרים והשופטים לאינטרס הכלל – עשיית צדק. הכפפתם לאינטרסים פרטיים זרים, היא מתכון לעיוות הצדק. לכן, השופטים והשוטרים הם מטעם הציבור, מטעם המדינה, והוא הדין גם בסוהרים.

"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוהיך נותן לך לשבטיך, ושפטו את העם משפט צדק. לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד, כי שוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. צדק צדק תרדוף למען תחיה, וירשת את הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך" (דברים ט"ז, י"ח-כ').

*bsh

הפורטל הישראלי לצדק חברתי וזכויות האדם

http://www.bsh.co.il/ShowArticle2logic.asp?ArticleId=2736&CategoryId=112