הבלוג של אורי הייטנר

הדיווח של שגב על פיטוריו של יאסר, זרק אותי באחת 8 שנים אחורה, למקרה דומה, כמעט זהה, שאירע באורטל.

הייתי אז המזכיר, ונדרשתי להתמודד עם תלונה של צעירה בקיבוץ על הטרדה מינית, מצד עובד שכיר בחדר האוכל, תושב אותו הכפר, הנושא אותו שם בדיוק.

נהגתי אז בדיוק כפי ששגב נהג עתה – בדקתי את העובדות באופן יסודי ובעקבות הבדיקה פיטרתי את העובד. לאחר מכן החל מסע עליה לרגל ולחצים של "נכבדים" ושל ידידים שלי מהכפר, שביקשו רחמים: "הוא דתי", "זה יהרוס את השם שלו בכפר", "זה יהרוס את המשפחה שלו", "הוא מתנצל ומבטיח שזה לא יחזור" וכו'. כמובן שלא נעתרתי להפצרות. "מדובר באדם מבוגר. היה עליו לחשוב קודם על תוצאות מעשיו".

****

שגב ראוי למלוא השבחים על פעולתו המהירה והנחרצת, וכן על הדיווח לציבור. דווקא בעובדה שמדובר בעובד מסור ומקצועי ואדם אהוד באורטל, יש מסר חשוב – אין הנחות לאיש. יש לנו קווים אדומים, עליהם נעמוד ואיש לא יחצה אותם.

לנוכח מחול השדים בשבוע האחרון, ברצוני להביע אמון בלתי מסוייג בשיקול הדעת ובניסיון המקצועי והציבורי של מקבלי ההחלטה. הם ראויים למלוא הגיבוי הציבורי.

מהות הערבות ההדדית שלנו היא מחוייבות מוחלטת לביטחונם ולכבודם של כל חברה וחבר, נקלטת ונקלט, תושבת ותושב, נערה ונער בחברתנו. ומי שנותן ידו לטיוח, מוטב שיחשוב אם כך היה נוהג אילו דובר בבת שלו.

מלוא הערכתי נתונה לדרור על אומץ לבה ונכונותה להיחשף. מן הראוי שהקהילה תבטא הערכה זאת, ולא תנהג בדרך שתגרום לקרבן הבא לפחד להתלונן. והרי בפעם הבאה זו עלולה להיות הבת שלך.