רגע המפגש בין המחבל המתאבד שהשתלט על תא הטייס ופוצץ את המטוס אל תוך המגדלים התאומים לבין המגדל, הוא מפגש בין עולמות מנוגדים. המגדלים התאומים, מרכז הסחר העולמי, הם סמל. לכאורה, סמל לכלכלת השוק הקפיטליסטית. אך הרי לא היה זה פיגוע של מחתרת קומוניסטית, ולא הקפיטליזם הוא יעד הפיגוע. המגדלים התאומים הם, בעבור המפגעים, סמל לעולם המערבי, לעולם המודרני, לעולם הנאור. בעולם הזה יש שמרנים וליברלים, קפיטליסטים וסוציאליסטים, בעלי השקפות עולם שונים בנושאים שונים, אך המחלוקות הללו אינן מעניינו של המפגע. מבחינתו, העולם שיש בו דמוקרטיה, ליברליזם, הומניזם, שוויון לנשים, חילוניות וכו', הוא עולם מאיים, אותו יש להחריב.
ה-11.9 הוא קריאת תגר על המודרנה. מתקפת הטרור היא הכרזת המלחמה, הכרזת הג'יהאד של האסלאם הקנאי על העולם המודרני, הנאור. גם באסלאם הקנאי יש גוונים. בין השיעים לסונים, למשל, שוררת איבה עזה. אולם מבחינה גלובלית, ההבדלים בין אלה ובין אלה בטלים בששים. מבחינה גלובלית, אלה ואלה הם חלק מאותה מתקפה, שנועדה להחריב את העולם המודרני ולהשליט עליו את האסלאם הקיצוני.
למתקפה הזאת ראשי חץ רבים, ובמקומות שונים היא נקראת בשמות שונים. היא נקראת אל קאעידה, טליבאן, האחים המוסלמים, חמאס, חיזבאללה, התנועה האסלאמית ועוד. כל אלה זרועות של תמנון אחד. מרכזו – שלטון האייאטולות באיראן. משימתו המרכזית היום, היא הצטיידות בנשק השמדה המונית, כדי להגשים את מטרת מתקפתו.
האסלאם הקנאי לא יתפשר עם העולם הנאור. מטרתו היא להחריב אותו. לעולם הנאור ברירה בין שתי אפשרויות – ניסיון לפייס את האויב, או מלחמת חורמה שנועדה להכריעו. בדיוק אותה דילמה שעמדה בפני העולם הנאור מול האתגר הנאצי, ערב מלחמת העולם השניה.
****
בפורום של קהילת "ניגון הלב" ביום סיום המלחמה האחרונה, במדרש לפרשת "עקב", דרשה הכותבת את הפסוק: "הישמר לך פן ... רם לבבך". בדבריה היא מנתה שלוש צורות של גאווה, המתייחסות למלחמה, והן "מאיימות עלינו, והן יותר גרועות מהקטיושות". בין השאר היא ציינה את "גאוות העליונות המוסרית - זו שעושה אותנו, ורק אותנו, בעלי הצדק המוחלט".
הדברים האלה הרתיחו אותי. שוב אותה התייפיפות פוסט-מודרנית, שמציגה את החיים כאילו אין בהם טוב ורע, צדק ועוול, אמת ושקר, אלא "כל אחד והנראטיב שלו", ואל לנו לראות את עצמנו כבעלי הצדק המוחלט במלחמה הזאת, שהרי בטח גם לחיזבאללה יש את הצדק שלו, ויש כאן צדק מול צדק בלה בלה בלה.
הגבתי על הדברים במסר הפוך – המלחמה הזו היא בין טוב ורע, ו-100% מהצדק בה הוא בצד שלנו. דברים אלה גרמו לגל של תגובות חריפות. איך אפשר לומר דבר כל כך לא פוליטיקלי קורקט?
א' הגיבה, בין השאר, באמירה: " ... אני גם רוצה לנסות להבין את נקודת ההשקפה של אויבינו המשותפים, כדי לנסות למצוא ביחד איתם פיתרון שכולנו נוכל לחיות איתו ולא למות אותו".
מ' כתב: "... העובדה היא שאתה רוצה קיום של הישות הציונית דווקא באזור זה של הגלובוס והם, יחד עם מיליוני תושבי האזור, אינם מעוניינים בזה. מדוע אידאולוגיה אחת צודקת והשניה לא? מה זה קשור לצדק מוחלט?" אגב, מדובר בציוני לכל דבר, שגם האידאולוגיה שלו היא שיש לקיים כאן את מדינת היהודים, אולם איך אפשר להציג את האידאולוגיה שלנו כנכונה ואת שלילתה כשגויה? הרי זה לא מסתדר עם האתוס הפוסט מודרני ולכן זה לא פוליטיקלי קורקט.
בתגובתי לדבריו שאלתי, בין השאר: "... גם הנאציזם הוא אידאולוגיה. האם גם עליה אי אפשר לומר שאינה צודקת?"
הפוליטיקלי קורקט הפוסט מודרני הזה מסרס אותנו. ככל שהעולם הנאור יאמץ את שיטת החשיבה הזאת, כך יקטנו סיכוייו להתמודד בהצלחה עם האתגר שהאסלאם הקנאי מציב לפתחו.
יש לומר את הדברים בצורה בהירה – המציאות העולמית שהשתקפה במתקפת הטרור לפני 5 שנים בדיוק, דומה מאוד לזו שקדמה למלחמת העולם השניה. כאז כן עתה, ניצב העולם הנאור מול התגלמות הרע המוחלט. אז היטלר גילם את הרע המוחלט. היום האסלאם הקנאי מגלם את הרע המוחלט. את הרע המוחלט אסור לפייס. עם הרע המוחלט אסור להתפשר. אין דבר מוסרי יותר ממלחמת חורמה של הטוב ברע, מלחמה שאסור שתסתיים ב"ניצחון בנקודות". המלחמה הזאת תסתיים בניצחון מוחלט של אחד הצדדים. וכמו במלחמת העולם השניה, אם העולם הנאור אינו רוצה בניצחון מוחלט של הרע המוחלט, עליו להכריע אותו, כפי שהכריע אותו כשהיטלר גילם אותו.
****
חומר למחשבה – האם זה מקרה שגם לפני 70 שנה וגם היום, הרע המוחלט רואה בעם היהודי את אויבו העיקרי?
bsh - הפורטל הישראלי לצדק חברתי וזכויות האדם
http://www.bsh.co.il/ShowArticle2logic.asp?ArticleId=2748&CategoryId=112
בבלוג זה
בכל הבלוגים
