הבלוג של אורי הייטנר

קראתי את הכותרת והתקשיתי להאמין. תנועת "יש גבול" מזמינה את הציבור לטקס בקשת סליחות.

נהדר! חשבתי בלבי. אולי לקראת יום הכיפורים החליטו אנשי "יש גבול" לחזור בתשובה מדרכם הרעה – מחתירתם תחת הדמוקרטיה הישראלית בהסתה מתמשכת, בת שנות דור, להשתמטות, לסרבנות ולעריקה מצה"ל, מהמלחמה בטרור, מההגנה על מדינת ישראל ושלום אזרחיה? אולי אנשי "יש גבול" רוצים לבקש סליחה ומחילה מהחברה הישראלית על הרוח הרעה שהחדירו לתוכה ועל הנזק המתמשך שגרמו לה?

לא. עריקי "יש גבול" מזמינים את הקהל לטקס הכאה "על חטא", על חזם של אלה שאינם עורקים מן המערכה, אלה ש"מצייתים לחוקים, לצווים ולפקודות, המשרתים את מנגנוני המלחמה, הכיבוש, הדיכוי והניחשול" בלה בלה בלה...

אנשי "יש גבול" קוראים ל"אירוע בו נזכור את חטאי הפגיעה באזרחים בשנת תשס"ו".

אכן, בשנת תשס"ו נפגעו אזרחים. חיזבאללה ירה אלפי טילים במכוון על יישובים ישראליים על מנת לזרוע בהם הרג והרס. שליש מאזרחי ישראל חיו במשך למעלה מחודש במקלטים או נאלצו להפוך לפליטים. אזרחי שדרות, אשקלון ויישובי הנגב המערבי הם מטרה יומיומית לירי טילים שנועדו להביא להריגתם של אזרחים רבים ככל הניתן.

אנשי "יש גבול", שלאורך השנים תרצו את עריקתם מצה"ל בטענה שאינם מוכנים להיות חלק מ"צבא הכיבוש" ולהשתתף בשליטה על עם אחר, ניצבו בפני אתגר שלא הכירו – דווקא אחרי שישראל נסוגה לחלוטין מלבנון ומרצועת עזה, שטחים אלו הפכו בסיס לפגיעה באזרחים ישראליים. כיצד התמודדה "יש גבול" עם המציאות החדשה הזאת? בהמשך ההסתה לסרבנות ולעריקה; עריקה מהגנה על המדינה בגבולותיה הקודמים.

אכן, על אנשי "יש גבול" לבקש סליחה ומחילה. עליהם לבקש סליחה מתושבי קריית שמונה ושדרות, צפת ואשקלון, נהריה ונתיבות, קיבוצי שער הנגב והגליל העליון, מושבי "עוטף עזה" ומבואות חרמון, על ששעה שהותקפו בטילים, הם לא נחלצו למלחמה על הגנתם, אלא הסיתו את חיילי צה"ל לערוק מן המערכה.

עליהם לבקש סליחה ומחילה מחיילי צה"ל בסדיר ובמילואים שחרפו נפשם בהגנה על אזרחי ישראל, בעוד הם השתמטו מהמערכה והסיתו לעריקה ממנה.

עליהם לבקש סליחה ומחילה מהמשפחות השכולות שבניהם נהרגו בהגנה על המדינה ואזרחיה, משימה ממנה הם ערקו.

אולם אין הם מתנצלים. מי שערקו מן המערכה עורקים גם מבקשת המחילה, שהרי עריקותם – אומנותם.

במלחמת לבנון השניה, לצד כישלונה, כשליה ומחדליה, התגלו גם פניה היפות של החברה הישראלית, בהתנדבות הרבה לעזרת תושבי הצפון, בהתנדבות הנפלאה למילואים, בגילויי ההקרבה, מסירות הנפש, הרעות, אחוות הלוחמים והנכונות של לוחמי צה"ל לסכן את חייהם למען ביטחון המדינה ושלום אזרחיה. היו אלו גילויים מופלאים של סולידריות לאומית וחברתית, של ערבות הדדית.

הפנים היפות הללו מבליטים את פניהם המכוערות של עריקי "יש גבול" ושאר משתמטים וסרבנים למיניהם. מבחינה מוסרית, אלה הם תחתית החבית של החברה הישראלית.

"הקיבוץ"