בעיר העתיקה בצפת, נמצאת כתובת בה מסופר על הצעה של הבריטים לוועד קהילת יהודי צפת להתפנות מהעיר, בראשית מלחמת השחרור, מחשש לשלומם. ועד הקהילה, מסופר בכתובת, התכנס והחליט לדחות את ההצעה על הסף.
יהודה גולדשטיין, מנהל מתנ"ס לצפת, סיפר על כך ביום העיון לזכר מוישיק גרליק, שהוקדש השנה לנושא "התמודדות קהילות בעת משבר". את הסיפור ההיסטורי הזה הוא הזכיר על רקע המציאות בצפת במלחמת לבנון השניה – הנטישה ההמונית את העיר של אוכלוסייתה החזקה, בעצם כמעט של כל מי שיכול לברוח, ובהם כמעט כל עובדי העיריה, המנהלים ובעלי התפקידים המרכזיים. כך נהג ועד הקהילה היהודית בטרם מדינה, מול איום מוחשי של טבח המוני, וכך נהגה הנהגת עיר במדינה ריבונית כמעט בת ששים, שלה צבא חזק והיא סופגת מטחי קטיושות.
בחודש שעבר, הוצגה בשלוחת "אביטל" של המתנ"ס תערוכה המתארת את מלחמת יום הכיפורים בגולן, עם דגש על יישובי הגולן. בתערוכה הוצגו גזרי עיתונים המתארים את ההתנגדות והמחאה של היישובים ביום פרוץ המלחמה, לנוכח הדרישה להתפנות, את הלחץ לחזור והחזרה של הגברים בעיצומם של הקרבות ושל שאר הציבור עם תום הקרבות, היישר למלחמת התשה קשה וממושכת. בדיעבד, לנוכח פלישת הצבא הסורי לגולן, בעידן שאין בו אפשרות לעצור צבא בבקבוקי מולוטוב, הוראת הפינוי היתה מוצדקת. אבל הרוח של התושבים, שרצו להישאר, היא מופת לחוסן חברתי.
במלחמת המפרץ הראשונה, עת ת"א הופצצה בטילי סקאד, נעו מידי ערב שיירות שיירות של תל-אביבים צפונה ודרומה. ראש העיר שלמה (צ'יץ') להט גינה את העוזבים וכינה אותם "עריקים". על כך הוא גונה מכל עבר והוקע. אילו רץ לקדנציה נוספת, רבים הסיכויים שהתבטאות זו היתה מביאה לנפילתו. אכן, היתה זו התבטאות קיצונית ואומללה. אולם האין זה לגיטימי שמנהיג יצפה מאזרחיו להישאר, לא לנטוש?
במלחמת לבנון השניה לא היה כל ויכוח ציבורי על העיקרון של פינוי התושבים. עמדה הטוענת שעל התושבים להישאר ושיש משמעות להישארותם, כלל לא נשמעה. הוויכוחים התמקדו בשאלות כמו "האם על המדינה לפנות את התושבים או עליהם לעשות זאת לבד: " התקשורת ניהלה קמפיין מתוזמר לפינוי מסודר של התושבים. מידי ערב הופיע מנחם הורביץ בחדשות הערוץ השני, ותבע במפגיע מן הממשלה "לגלות מנהיגות" ולהתחיל לבצע פינוי.
בצוות ההיגוי של יום העיון, עלה הרעיון לקיים דיון בסוגיית העזיבה – האם יש ערך להמצאות אוכלוסיה אזרחית תחת אש? החלטנו שלא לפתוח דיון כזה, מהסיבה שבעצם אין היום ויכוח. לא נמצא היום אנשים שידברו נגד העזיבה.
לא פתחנו דיון בסוגיה זו, אבל עצם הדיון על התמודדות הקהילות עם המלחמה, פתח מאליו את הנושא. כמעט כל הדוברים התייחסו לנושא, ומדובר לדובר חזרה על עצמה אותה העמדה – העזיבה פוגעת באופן משמעותי בחוסנה של החברה.
פרופ' מולי להד סיפר על הפגיעה הנפשית דווקא באנשים שעזבו את קריית שמונה, יותר מאצל תושבים שנשארו. הרב צפניה דרורי סיפר בגאווה שאיש מתלמידי ישיבת ההסדר בק"ש, בראשה הוא עומד, לא נטש בזמן המלחמה. התלמידים ראו בכך דוגמה אישית לתושבים, שכן פליטות הורסת את נפש האדם. זיאד דגש, ראש מועצת מע'ר, סיפר בגאווה שתושבי הכפר נשארו והתמודדו. דני ברוט, מזכיר קיבוץ ברעם, תאר תמונה מעוררת התפעלות של חוסן חברתי, שביטויו המרכזי הוא השארות האוכלוסיה הבוגרת בקיבוץ והמשך העבודות והשגרה כרגיל, תוך הפרת הוראות צה"ל בנדון. הילדים עברו במרוכז להמשך פעילות בקיבוצים במרכז הארץ. דני עצמו הביע צער על כך שתלמידי י"א-י"ב נשארו בצרעה ולא חזרו לקיבוץ. ואילו יהודה גולדשטיין מצפת תאר תמונה מייאשת של קהילה מתפוררת. הביטוי המרכזי לכך היה הנטישה ההמונית.
המוסכמה החברתית לפיה אין טעם בהישארות אוכלוסיה אזרחית בזמן מלחמה, ראויה לבחינה מחודשת. האם אין היא סימפטום למשבר הרוחני שהביא לכישלון במלחמה? האם השארות האזרחים, לפחות הבוגרים, אינה מרכיב מרכזי וחיוני בחוסן הלאומי, שהוא מרכיב עליון בביטחון הלאומי? האם אין זה המרכיב המרכזי בחוסנה של קהילה?
לא, איני רוצה שהיחס למי שעוזב בזמן מלחמה יהיה כאל בוגד או עריק. יש לכבד מי שזו החלטתו. אך יש לשנות את מצב הרוח הלאומי הרואה בעזיבה מעשה טבעי ומתבקש, ולהשיב רוח חדשה, שאחד מביטוייה יהיה דבקות ביישוב גם בזמן מלחמה.
יש מקום לפינוי אוכלוסיה חלשה, כמו זקנים ונכים, שאינם יכולים לתרום לקהילה במשבר ולכן עלולים להיות לנטל. למרבה הצער, במלחמה האחרונה, במקומות רבים, המציאות היתה הפוכה – האוכלוסיה החזקה נטשה והשאירה אחריה את האוכלוסיה החלשה.
אלו המסקנות המרכזיות שלי כתוצאה מכנס גרליק. מסקנות נוספות:
- הפרטת מדינת הרווחה הפקירה את אזרחי מדינת ישראל, את שלומם וביטחונם.
- באין מדינה, הקהילה היא המגן היחיד לאדם, מפני הבדידות, חוסר האונים ואבדן הביטחון.
- ככל שהקהילה חזקה יותר, כך חבריה חזקים יותר, ומסוגלים להתמודד ביתר הצלחה עם המשבר.
- ככל שהקהילה חזקה יותר בשגרה, כך היא חזקה יותר בשעת חירום.
- קהילה כפרית חסונה יותר מקהילה עירונית.
- קהילה שיתופית חסונה יותר מקהילה מופרטת.
* "שישי בגולן"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
