הבלוג של אורי הייטנר

בשנים 1949-1967, היו קווי שביתת הנשק שנחתמו בתום מלחמת העצמאות, גבולותיה של מדינת ישראל. קווים אלה, שסומנו על המפות בירוק, הם "הקו הירוק" המפורסם. במשך 18 מתוך 58 שנות קיומה של מדינת ישראל, היו אלה גבולותיה.

האם ראוי שילדי ישראל ידעו זאת? האם ראוי שהם ילמדו על כך? האם ראוי שהם יכירו את הקו הירוק? בהחלט.

ראוי שילדי ישראל יכירו את ההיסטוריה של מדינתם. נכון ללמדם, למשל, על מפת החלוקה של האו"ם משנת 47'. נכון ללמדם את מפת ישראל בשנים 49-67, מפת הקו הירוק. נכון ללמדם את מפת ישראל בשנים 67-82, שכללה את סיני. בשעורי ההיסטוריה עליהם ללמוד זאת, כיוון שזאת ההיסטוריה של מדינתם.

אך לא זאת כוונתה של שרת החינוך. כאשר מציעה יולי תמיר לשרטט את הקו הירוק על המפות העכשוויות של מדינת ישראל, בספרי הלימוד, היא מציעה ללמד את הילדים על פי מפות שקריות, שגויות, לא נכונות. כשזו הצעתה, ברור ששיקוליה החינוכיים אינם מקצועיים – מטרתה אינה ללמד את הילדים את העובדות.

למה? הרי יש הבדל בין יהודה ושומרון לבין מדינת ישראל הריבונית. האין הגיון בשרטוט הקו המפריד בין שטח ריבוני לשטח מוחזק? יתכן שכן. אך האם זאת כוונתה של השרה? בראיונות לתקשורת היא אמרה: "האם לא נכון שביום איחוד ירושלים הילדים ידעו היכן עבר הגבול קודם איחוד העיר?". והרי ירושלים, כמו גם הגולן, סופחה למדינת ישראל, ואין בה הבדל בין שטח ריבוני למוחזק. מדוע, אם כן, מתכוונת תמיר לשרטט את הקו הירוק במפות ירושלים? מן הסתם, בכוונתה לשרטט את הקו הירוק גם ממערב לגולן, שהשבוע (14.12) מלאו 25 שנים לסיפוחו לריבונות ישראל.

אם כן, כוונתה אחרת. כוונתה לצייר על המפה הרשמית של מערכת החינוך, את הקו הפוליטי שלה, הקו הפוליטי של "שלום עכשיו", כקו הגבול של מדינת ישראל. זוהי אינדוקטרינציה פוליטית, שנועדה לשטוף את מוחם של ילדי ישראל. מן הראוי להחרים כל ספר לימוד שמפותיו תעוצבנה על פי הוראותיה הפוליטיות של הקומיסארית יולי תמיר.

* "בשבע"