לפני קרוב לעשור וחצי, פרשו כל קיבוצי הגולן מתנועת הנוער "חטיבת בני הקיבוצים" והחליטו לעבור לתנועת "חטיבת בני המושבים". הסיבה המרכזית לכך היתה פוליטית – היה זה בעיצומו של המאבק על הגולן. תנועת בני הקיבוצים קיבלה החלטה חד משמעית התומכת בנסיגה מהגולן. בנוסף לכך, היא אסרה על חניכיה להשתתף בהפגנות ובפעולות למען הגולן, במסגרת פעולתם החינוכית. לעומת זאת, תנועת בני המושבים גילתה פלורליזם – היא לא גיבשה עמדה תנועתית בנושא, והיא עודדה את חניכיה לאכפתיות ולמעורבות חברתית ופוליטית, כולל פעילות בעד או נגד נסיגה מהגולן. היא ראתה כדבר טבעי ונכון, את השתתפות בני הגולן במאבק על קיום יישוביהם.
בדיעבד, החלטה זו היתה מוצדקת מאוד. בנוסף לשיקול הפוליטי, בזכות החלטה זו, בני כל היישובים החילונים במועצה האזורית פועלים באותה תנועה. כל עוד בני הקיבוצים לומדים מחוץ לגולן, התנועה היא מקום המפגש והפעולה המשותפת היחיד של בני הקיבוצים והמושבים (אנו מובילים היום מהלך להצטרפות קצרין לתנועה, ואני מקווה שהדבר יצא לפועל). ובנוסף לכך, תנועת בני המושבים היא הרבה יותר רצינית וחזקה מכפי שהיתה חטיבת בני הקיבוצים, שבינתיים התפוררה ואינה קיימת עוד. בניגוד לתנועות אחרות הפועלות בתנועה הקיבוצית, כמו הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר והצופים, חטיבת בני המושבים מבוססת, בראש ובראשונה, על פעילות במרחב הכפרי, ביישובים קטנים, ולכן היא עושה זאת היטב.
עם זאת, ישנן מספר בעיות בחברותנו בתנועה זו. ראשית, אין היא תנועה עצמאית, אלא חטיבה בתנועת הנוער העובד והלומד, שלמעשה הינה תנועת נוער של מפלגת העבודה. אני רואה בכך בעיה כפולה – הן בעצם החברות בתנועה השייכת (גם אם לא באופן פורמלי) למפלגה, והן בכך שהחברות היא במפלגה שאינה מחוייבת לקיום מפעל ההתיישבות שלנו. בעיה שניה – חטיבת בני המושבים היא בראש ובראשונה תנועת הנוער של תנועת המושבים. השתלבותנו בה כקיבוצים, אינה טבעית ומובנת מאליה. דוגמה לכך, היא העובדה שגרעינרים, חברי גרעין "עודד", נוהגים לספר שהם עובדים ב"מושב אורטל" או "מושב כפר חרוב". עד שהם מתרגלים לומר "קיבוץ" ... נגמרת השנה.
****
השבוע החליטה חטיבת בני המושבים לצאת לעצמאות ולהתנתק מתנועת הנוער העובד והלומד. הסיבה המרכזית לכך היא אידאולוגית – הרצון להיות תנועה בלתי מפלגתית; תנועה ממלכתית המחנכת לערכי היסוד של ציונות, דמוקרטיה והתיישבות, ערך העבודה וסולידריות חברתית, צדק חברתי ואהבת האדם, העם והארץ, מעורבות בחברה ואכפתיות, אך אינה בעלת גוון פוליטי מובהק. סיבה נוספת היא כלכלית - טענה של ראשי התנועה לחוסר שקיפות וחוסר הגינות בהעברת תקציבים מתנועת הנוער העובד והלומד לתנועת בני המושבים. השינוי יביא לתוספת תקציבית משמעותית לתנועה, ממנה ייהנו המועצות והיישובים שבהם היא פועלת. ההחלטה עדיין אינה רשמית, אך היא סופית. החל תהליך של הקמת תנועה נפרדת, עם צבע חוט אחר (או אולי גם צבע חולצה אחר?) ועם צביון אחר – א-פוליטי.
הכוונה היא להפוך את התנועה לתנועה של המרחב הכפרי כולו – לא רק תנועה של המושבים, אלא של ההתיישבות כולה; קיבוצים, מושבים, יישובים קהילתיים. הכוונה היא להתנתק בהדרגה מתנועת המושבים, ולהיות לתנועת הנוער של מרכז המועצות האזוריות. תהיה זו התנועה היחידה שהינה בעלת אוריינטציה התיישבותית, שתחנך לערכים של קהילה כפרית, של חיי קהילה, של יישוב הארץ, של מחוייבות להתיישבות.
אני רואה בכך חשיבות רבה. כאנשי התיישבות וקהילה כפרית, חשוב שילדינו יתחנכו בתנועה המחנכת לדרך החיים ההתיישבותית. לצערי, תנועות הנוער האחרות מחקו את ערכי ההתיישבות כמעט לחלוטין מדרכן האידאולוגית. גם התנועות שהקימו את הקיבוצים והמושבים (למעט תנועת "המחנות העולים" הקטנה) הפנו עורף להתיישבות. בשנים האחרונות נעשו צעדים חיוביים ביותר, בתנועות הנוער בכלל ובתנועת הנוער העובד והלומד בפרט. הן היו לתנועות ערכיות יותר, שהעצימו את החינוך והמעשה בתחום החברתי, הקימו ומגשימים את מעגל הקבוצות השיתופיות, הקימו עשרות קומונות שיתופיות בערים, מקיימות פעילות נפלאה בתחום תנועת הבוגרים, חינוך בפריפריה ובאזורי מצוקה, מאבקים למען צדק חברתי ועוד. אבל ההתיישבות ירדה לחלוטין מסדר יומם הערכי. התנועות אימצו מנטרה ש"היום הביצות שצריך לייבש הינן חברתיות", הפנו עורף להתיישבות והן עוסקות רק בנושאים החברתיים. אני תומך בכל לבי בעיסוק החברתי, אך אני סבור שהביטוי לסולידריות חברתית והחלופה לאטומיזציה והניכור שבחברה הישראלית, היא הקהילה, ואין כמו ההתיישבות, עם כל בעיותיה ומשבריה, כדי להיות אלטרנטיבה קהילתית ערכית לחליי החברה הישראלית. אני מאמין שהערך של יישוב א"י הוא ערך ציוני מרכזי שלא עבר מהעולם, וחשוב להמשיך לחנך עליו. לכן, חשוב מאוד שתתקיים תנועת נוער של ההתיישבות, המחנכת להתיישבות.
****
אני ער לסכנות שבתנועה נפרדת. האחת – התבדלות של בני ההתיישבות מהסביבה וניכור כלפי החברה הישראלית, והתייחסות לעצמם כאל אצולה (וסופה של אצולה – להתנוון). השניה – התנתקות תנועות ההתיישבות מתנועות הנוער הארציות, עלולה להעמיק את הנתק שלהן מההתיישבות, הפסקת שליחת גרעיני נוער עירוני ליישובים וכו'.
לכן, חשוב מאוד שהתנועה החדשה תעמיד את הסולידריות החברתית, והמעורבות האקטיבית בחברה הישראלית במקום מרכזי בערכיה ובעשייתה. ככל שהיא תהיה חזקה, אני מאמין שדווקא כתנועה נפרדת היא תוכל להשפיע על חיזוק האוריינטציה ההתיישבותית גם של תנועות הנוער האחרות.
מאחר והחיים באזור התיישבותי ובקהילה כפרית אינם רק מקום מגורים, אלא דרך חיים, מן הראוי שנחנך לדרך חיים זו במסגרת תנועת הנוער. אני מקווה שנשכיל לעצב את דרכה של התנועה החדשה, כך שתעודד את הפלורליזם בתוכה, ותאפשר ביטוי חינוכי אוטונומי לאורח החיים השונה של סוגי היישובים; במקרה שלנו - הקיבוץ השיתופי.
אני רואה בהקמת התנועה העצמאית הזדמנות חינוכית חשובה מאוד בעבורנו ומקווה שנהיה פעילים ומובילים בה.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
