הבלוג של אורי הייטנר

שתי הכתבות אודות הספר "עושי הנפשות: עם פרויד לארץ ישראל 1918-1948" – הראיון עם המחבר ערן רולניק והביקורת של גבי פשלר, היו מרתקות, ויצרו גירוי לקריאת הספר.

דבר אחד צרם מאוד בשתי הכתבות ובפרט בראיון. הספר עוסק בעלייתם ארצה של פסיכואנליטיקאים יהודים במחצית הראשונה של המאה ה-20, אך המילה "עליה" נעדרת מהן לחלוטין. בהתאם לז'רגון הפוסט-ציוני, מקפידים הכותבים לדבר על "הגירה", "מהגרים", "היגרו" וכן הלאה. כדי לגוון, מידי פעם נכתב "הגיעו לארץ" ואף "נעקר".

יהודי מהגר מארץ לארץ. אך יהודי עולה לארץ ישראל, או יורד ממנה. על פי תפיסתי, הדבר נכון בכל מקרה של מעבר יהודי מהגולה לא"י, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה. קל וחומר, כאשר מדובר באנשים בעלי הכרה ציונית והשקפת עולם שראתה את "הגירתם" כעליה. בריאיון עם רולניק נאמר בפירוש, שהספר מתאר "את האופן שבו האנליטיקאים דוברי הגרמנית שהיגרו לארץ ישראל מיאנו לתפוס את עצמם כפליטים, בגלל תפיסתם העצמית הציונית".

* "הארץ" ספרים